עכשיו אני | מפחדת להתגרש

לי זה קרה בגיל 29, לאחר 10 שנות נישואין, הבנתי והחלטתי שאני רוצה להתגרש ! מהרגע שרציתי ועד הרגע שעשיתי את זה לקח לי שנתיים, שנתיים של התעללות!!! שנתיים של בכי ! שנתיים של איומים ! שנתיים שבהם הייתי חייה אבל הנשמה גוססת והלב מדמם מכאבי נפש עזים! שמרתי את הכאב הזה עמוק בפנים, הרחק מכל הסובבים אותי, מתוך בושה שכרסמה בכל איבריי הפנימיים. רק אם יכלו לקרוא את עיניי, רק אם היו מבחינים בדמעות היבשות שזולגות על פניי אבל לא, לא נתתי להן להרוס את האיפור המושלם שלי ולפגום בהצגת היחיד המצליחה שלי “אצלי הכל בסדר”. ואולי גם אז הם לא היו מבינים באיזה גיהנום על פני האדמה אני חיה… עוד שנתיים של מכות וכינויי החיבה  שהוא הצמיד לי “זונה ” ו-“האפס”.

זהו, עושה את הצעד ! חיכיתי מספיק !פונה אליו ומסבירה את כוונתי, מתחננת שניפרד יפה וללא בלאגן  והוא בשלו, מאיים, נותן לי להבין שלא יהיה קל ושלא אצא מזה בחיים, כי כל הרע שהוא יעשה יגרום לי לרצות להתאבד ושאקח גם בחשבון שהילדים איתו לטוב ולרע, ושוב מסיים את דבריו  ” י’זונה ואפס “.
אחרי שנתיים של פנטזיות על היום הזה. זה עומד לקרות! מוותרת על הכל: בית חדש, מזונות, אפילו לוקחת את כל החובות עליי, רק תן לי ללכת! כי עכשיו אני חוזרת לחיות…אחרי שנים שדאגתי לרצות את כולם, עכשיו הגיע הזמן שלי. אני רוצה לחזור להיות אני !!! משאירה בצד את כל המחשבות על התמודדות כלכלית , על הקושי עם ההשפלות שהוא הבטיח לעשות, על האיומים שלו … אני כבר לא הזונה והאפס שלו , מחר אני עוזבת!

עשיתי זאת!
מה שאני עברתי מהרגע שעזבתי אותו, יכול לשמש תסריט לסרט הוליוודי מצליח. משטרה, מקלט לנשים מוכות , פיטורין , השפלות… אבל הצלחתי , עשיתי את זה , אני חופשיה!!! או לפחות ככה חשבתי ….
עכשיו אני – גרה במרכז הארץ , אמא ל2 ילדים בן 10 ובת 8  עוסקת בשיווק ומכירות בקרוב עסק להעצמת נשים אוהבת כל דבר לא שיגרתי ומפחדת משעמום