המשרד כנשק גיוס: למה חברות גדולות שוקלות מחדש איפה לשבת ולא רק מתי

שוק הגיוס בישראל עובר שינוי שפחות כותבים עליו מאשר על הורדת שכר ביחס לאחרי שנת 2023. הצמיחה המחודשת שרואים בהיי-טק בשנים 2025-2026 מביאה איתה מלחמת טאלנטים שמתנהלת על כמה חזיתות בו-זמנית, ובמרכז אחת מהן יושבת שאלה שנשמעת תפעולית אבל היא בעצם אסטרטגית: מאיפה העובד שלך צריך להגיע כל בוקר, ומה זה עולה לו.

דוח Workforce Preference Barometer של JLL לשנת 2025, שסקר 8,700 עובדי משרדים ב-31 מדינות בארגונים מעל אלף עובדים, מצא ש-70% מהעובדים גלובלית מדווחים על עמדה חיובית לגבי המדיניות ההיברידית של המעסיק שלהם. הנתון הזה לא מספר את כל הסיפור. בו-זמנית, כמעט 40% מהנשאלים אמרו שחוויית המשרד עצמה יכולה להשתפר. כשפיטר מיסקוביץ', מנהל בכיר ב-JLL, מסכם את הממצאים, הוא מתייחס ישירות למשרד כ"כלי מרכזי לגיוס ושימור טאלנטים" בשוק עבודה מבוזר יותר. לא נוחות, לא פריוולג' של עובד. כלי ניהולי.

הגאוגרפיה של כוח האדם לא תואמת את הגאוגרפיה של המשרדים

מה שמוסיף מורכבות בישראל של 2026 הוא הגאוגרפיה. גוש דן הוא עדיין מוקד הפעילות הגדול ביותר בשוק העבודה המשרדי, אבל כוח האדם הרלוונטי מפוזר הרבה מעבר לגבולותיו. לפי ניתוח של NextSpace משנת 2025 על שוק המשרדים בישראל עד 2030, סביב פתח תקווה ורעננה-כפר סבא לבדן מתגוררים קרוב ל-110,000 עובדים רלוונטיים, עם עומסי תנועה שמייצרים שחיקה יומיומית. חברה שמושיבה את כולם בלב תל אביב מחייבת כל אחד מהם לחשב כל בוקר אם שלושת הימים הנוכחיים במשרד שווים את הפקק.

כאן נכנס נתון מסקנה מניתוח שפרסמה Adapt Workspace בסוף 2025: 71% מהעובדים שנסקרו אמרו שהם יגיעו למשרד בתדירות גבוהה יותר אם עיצוב המרחב ומיקומו יהיו טובים יותר. המשמעות הפשוטה היא שהבעיה לא תמיד בנוכחות עצמה. לעתים קרובות היא בשאלה האם הנסיעה מצדיקה את עצמה.

מקורות לקריית אונו: לא סנטימנטליות, חישוב

חברות גדולות בישראל התחילו להסיק מסקנות מעשיות. בחודש מאי 2025 חתמה חברת מקורות על עסקה לרכישת מבנה משרדים בן 12 קומות בשטח של כ-20 אלף מ"ר בפרויקט ONYX בקריית אונו תמורת 231 מיליון שקל, ותעזוב את משרדיה ההיסטוריים ברחוב לינקולן בתל אביב לאחר עשרות שנים. החברה ציינה בפרסום שהמיקום החדש מאפשר נגישות תחבורתית לעובדים שמתגוררים בבקעת אונו ובסביבתה, וגם שקריית אונו נמצאת מחוץ לטבעת השנייה של אגרות הגודש המתוכננות בתל אביב — חיסכון ממשי בעלויות הגעה לעובדים. זה לא סנטימנטליות של הנהלה. זה חישוב שמשפיע על שימור עובדים.

רכישה לעומת גמישות: שאלה שכל מנהל תפעול שואל עכשיו

הדינמיקה הזאת גוררת אחריה גל של שאלות שמנהלי תפעול ו-CHRO בחברות בינוניות-גדולות מתחילים לשאול בכובד ראש. רכישת נכס, כפי שעשתה מקורות, היא מהלך אסטרטגי לטווח ארוך שמתאים לחברות עם ודאות גבוהה לגבי גודל הצוות ותחום הפעילות. אבל לחברות שנמצאות בשלב צמיחה, או שמניחות כוח אדם לצוות שנפתח באזור, השאלה שעולה היא אחרת לגמרי: איך בונים נוכחות גאוגרפית חדשה בלי להתחייב לעסקת נדל"ן של 200 מיליון שקל.

מיינדספייס קריית אונו היא אחת התשובות המעשיות לשאלה הזאת. חברות שרוצות לבדוק ביקוש, להכניס צוות R&D קרוב למגורי העובדים, או לייצר נוכחות באזור שמושך טאלנטים מבקעת אונו ופרבריה, יכולות לעשות זאת עם גמישות חוזית שלא קיימת בשכירות מסחרית קלאסית. שטחי המשרד, שירות הניהול השוטף, וסביבת העבודה עצמה מפסיקים להיות עסק שצריך לנהל, ומאפשרים לצוות להתמקד בתפקיד.

לא כל חברה צריכה להחזיק כמה סניפי משרדים. אבל מנהל גיוס שמפרסם משרה ואומר שהמשרד נגיש לתושבי קריית אונו, אור יהודה ויהוד מונוסון, בלי לדרוש נסיעה מצטברת של שעה וחצי ביום, פותח את פתח הגשת הקורות חיים לאוכלוסייה שאחרת לא הייתה מגיעה לראיון. זו לא טקטיקה שולית. אצל חלק מהחברות, זו הסיבה הראשית שמועמד טוב בוחר ביריב.

גאלופ מצא בדוח State of the Global Workplace לשנת 2025 ש-69% מהסיבות שעובדים עוזבים קשורות לאיכות התרבות הארגונית, ניהול, ואיכות החיים בעבודה. שכר הוא חלק מהתמונה, אבל הוא מרכיב בודד בתוך החלטה שהרבה יותר רחבה. סביבת עבודה שמצמצמת את הפקק, מאפשרת לאנשים להגיע בהרגשה של בחירה ולא כניעה לנסיבות, ומציעה מרחב פיזי שמשקיעים בו, נותנת למעסיק נשק שקשה לתמחר אבל קל מאוד לחוש.

השאלה שמנהלים ישראלים יצטרכו לענות עליה ב-2026 אינה רק "כמה ימים במשרד." הן גם, ואולי קודם לכן, "איזה משרד" ו"למי זה נוח להגיע אליו." המשרדים להשכרה בפורמט הגמיש הפכו מפתרון זמני לאסטרטגיה ממשית שמאפשרת לחברות לפעול לפי גאוגרפיה של כוח האדם ולא לפי גאוגרפיה של יוקרת הכתובת. חברות שיבינו את ההבדל הזה מוקדם, יגיעו לשוק הגיוס הבא עם יתרון שהמתחרים שלהן עדיין מנסות להסביר למה הן לא צריכות אותו.