לילך שמול

לפני שלוש שנים עשיתי בחירה נועזת. עזבתי משרה ממש טובה, שהרווחתי בה ממש טוב . משרה בכירה עם אנשים מעולים שעבדו מסביבי. החלטתי להפסיק את המירוץ המטורף של שיחות הועידה והישיבות והימים הארוכים במשרד בשביל להיות עם הילד שלי, ובשביל להיות עם עצמי ולעשות דברים שאני באמת אוהבת. לא ידעתי איך ארגיש עם זה, חשבתי שתעבור רק שנה ואחזור שוב למשרה תובענית. אבל היום יום עם הילדים, היכולת להיות שם עבורם ברגעים החשובים הפכה להיות מקור אושר בלתי נגמר עבורי, והחלטתי לשלב את המסע של הורות במסע למימוש העצמי . למדתי תואר שני ואחכ עוד תואר שני והתחלתי לעסוק בחיבור בין האמנות לעסקים. אבל התפקיד העיקרי שלי, והמשמעותי ביותר שלי , הוא פה בבית. אני לא אתייפף ואטען שכל יום הוא נפלא, אני לא אשקר ואומר שאני תמיד אמא רגועה וחייכנית. ממש לא. יש לי ימים שקשה לי יותר. שאין לי סובלנות, יש לי ימים שנמאס לי , כן נמאס לי. יש ימים שאני מקטרת בלי הבחנה. אבל למרות כל זה, אני באמת מאושרת. אני באמת מאושרת שניתנה לי ההזדמנות לגדל את הילדים שלי, לא מובן מאליו מבחינתי שיש לי כאלו. שמחה ומוקירה על ההזדמנות להביא לעולם בני אדם, לחנכם להיות אנשים טובים ובתקווה גם חברים זה לזו . וככה , הימים עוברים וגם השנים, ואני ממשיכה במלאכה הקשה של ההורות. הכה תובענית אך מתגמלת , הדורשת ממני לב רחב רחב ,ואני נהנית וממשיכה להוקיר. אז נכון שאנחנו ככ עייפים ולא מצליחים לראות יחד סדרה , ונכון ששוב ביטלתי פגישות ויום עבודה כי הבת שלי חולה ונכון שלפעמים כל מה שאני רוצה הוא קצת זמן לעצמי … אבל בסוף היום כשאני כמעט נרדמת, אני חושבת לעצמי, כמה בת מזל אני. ואיזה כיף לי שזכיתי בדבר שחשוב לי מכל. ולא הייתי מחליפה אותו בשביל דבר אחר לעולם, האמהות מלאה ברגעי משבר ורגעים שנמאס , מה שעוזר הוא לנסות להתסכל רחוק אחריהם, מעבר לקו האופק , ולזכור שהילדים שלנו הם הדבר הכי גדול שנזכה לעשות בעולם הזה , ובעיקר , פשוט לתת לעצמך להרגיש את כל הדברים שאומרים לך שאסור לך להרגיש , גם את הרגעים שנמאס וגם את הקשיים שצצים …