הכירו את החניכה המצטיינת בקורס הפראמדיקים של מד”א

רוני דביר, בת 21 מגבעת שמואל, היא אחת משבעת החניכים המצטיינים בשבעת המחזורים האחרונים של קורס הפראמדיקים של מגן דוד אדום. ביום ראשון היא קיבלה את תעודת ההצטיינות שלה ותעודת ההסמכה בטקס סיום קורס הפראמדיקים שהתקיים בהיכל התרבות במודיעין-מכבים-רעות. בטקס השתתפו 171 פראמדיקים ממספר מחזורי קורסים שהגיעו לסיומם, אך נוכח משבר הקורונה לא התאפשר לקיים את טקסי הסיום.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

דביר סיימה בינואר 2020 את המחזור השלישי של הקורס שבו השתתפו בנות שירות ועובדי מד”א, שנמשך שנה וארבעה חודשים. היא החלה את שירותה הלאומי במד”א בספטמבר 2019 תוך כדי ההכשרה. זמן קצר לאחר שהחלה את שירותה הלאומי במד”א בתחנת האם שלה – רמת גן, פרצה מגפת הקורונה והעניקה לדביר שירות שהיא לא תשכח.

“ממש כשהתחלתי את השירות הלאומי פרצה מגפת הקורונה”, מספרת דביר, “עבדנו לבד ולא היו מתנדבי נוער במשך כחצי שנה. עשינו לבד את הכל. כל יום הייתי בניידות טיפול נמרץ במשך שמונה שעות ויותר. במקביל לעבודה בשטח לקחתי דגימות קורונה, חיסנתי נגד קורונה ולאחרונה טיפלתי בפצועים בזמן מבצע ‘שומר החומות’. נפלתי על תקופת שירות מיוחדת”.

דביר החלה להתנדב במד”א בגיל 15 כמתנדבת נוער בתחנה בקריית אונו ולאחר שלוש שנים היא החליטה לעשות את השירות הלאומי שלה במד”א. כחלק מהתוכנית היא הצטרפה לקורס הפראמדיקים של מגן דוד אדום. “זה קורס מאוד קשה”, היא מספרת, “כל יום מהבוקר עד הערב ישבנו בכיתה ואחר כך עוברים ללמידה עצמית עד השעות הקטנות של הלילה. גם כשחוזרים הביתה בסופ”שים לומדים. התחלנו את הקורס 52 חניכים וסיימנו 26. זה היה קורס שהיה מורכב מבנות שירות ומעובדי מד”א וזה יצר לנו קורס מעניין מאוד”.

ידעת שנבחרת להיות חניכה מצטיינת של הקורס?

“גיליתי יומיים לפני הטקס במקרה וזו היתה ממש הפתעה עבורי. היה לנו קורס ברמה גבוהה וממוצע ציונים טוב. אנחנו יוצאות ישר מבית הספר ומהבגרויות ללמידה בקורס והרגלי הלמידה מאוד חזקים אלצנו. לא צפיתי שדווקא אני אבחר אבל אין ספק שזה נחמד. לא גיליתי לאף אחד אחר, גם לא למשפחה, כדי שתהיה להם הפתעה. בני המשפחה שלי ממש שמחו ואמרו לי שממש מגיע לי. הם היו מאוד גאים בי ומאוד התרגשו, גם כי אין גם אף אחד במשפחה שלי שעוסק ברפואה”.

את מסיימת את השירות הלאומי בעוד כחודשיים. מה את מתכננת לעשות אחריו?

“נכון, אני מסיימת באוגוסט את השירות הלאומי. השאיפה שלי היא ללמוד רפואה. תוך כדי השירות לא יכולתי ללמוד לפסיכומטרי כי לא היה לי זמן כי השירות מאוד תובעני. אני אצטרך לסיים את השירות ואז לגשת למבחן הפסיכומטרי ואתקדם משם. במקביל אמשיך כמובן לעבוד במד”א”.

יש תחום מסוים שאת מכוונת אליו ברפואה?

“כן, אני חושבת על תחום מאוד שאפתני – קרדיולוגיה, המקרים הלבביים. באיזור שאני עובדת בו יש הרבה מבוגרים אז אנחנו נתקלים בהרבה מצבים לבביים ובמקרים מורכבים, כך שזה הצליח מאוד לעניין אותי”.

ספרי על חוויה שמאוד השפיעה עלייך מתקופת ההכשרה והשירות.

“בחנוכה השנה הגענו למטופל מבני ברק שסבל מכאבי גב ואשתו הזמינה אותנו. הוא לא רצה בכלל להתפנות לבית החולים ותוך כדי שאנחנו שם ומדברים איתו היה לו דום לב. נתנו לו ישר שוקים חשמליים עם הדפיברילטור והוא ישר חזר להכרה מלאה כאילו לא קרה שום דבר. הענקנו לו טיפולי חירום כדי לדאוג שהמצב שלו יישאר יציב והוא עבר אחר כך צנטור בשלום. הוא התקשר אליי יום אחר כך ואמר לי ‘זה היה נס חנוכה שהזמנתי אתכם ונס חנוכה שהייתם פה בדיוק ברגעים הקריטיים האלה’. אם היינו הולכים כמה דקות לפני כן וזה היה קורה כשלא היינו שם אז המצב היה אחרת. אין לנו הרבה מקרים שאנחנו יכולים להגיד פה בטוח הצלתי חיים וזה היה אחד מהמקרים הנדירים האלה. היינו עם האדם הנכון ברגע הנכון. זה היה בתקופה העמוסה של הקורונה, הרבה שעות עבודה מלוות בהרבה עייפות וזה אחד המקרים שהזכיר לי למה אני פה ולמה בחרתי בשירות הזה”.

דביר מבקשת להעביר מסר: “אני ממליצה לכל מי שבתחום ומעוניין ללכת לקורס של השירות הלאומי, למרות שהוא קורס תובעני וזה שירות של שלוש שנים – זה שווה את זה לגמרי. לדעתי, זה השירות הלאומי הכי משמעותי”.