נפגעת אלימות במשפחה הפכה למנטורית: “החלטתי לצאת מהחושך לאור”

“לא ידעתי שאני חווה אלימות כלכלית-נפשית מבן הזוג שלי עד שהגעתי למרכז האזורי לשלום המשפחה ומניעת אלימות במשפחה“. כך מספרת מזל (שם בדוי, השם שמור במערכת), תושבת בקעת אונו, שהתמודדה במשך כשלוש שנים עם אלימות כלכלית-נפשית שכללה גם אלימות מילולית ומינית שהגיעה בסוף לאלימות פיזית שבעקבותיה עברה תהליך שיקום ארוך ולא פשוט. לכבוד יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים שחל היום אנחנו מביאים בפניכם את הסיפור מעורר ההשראה של מזל שחוותה אלימות קשה ועם הרבה נחישות ותקווה השתקמה.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

“לא ידעתי בכלל שקיים דבר כזה אלימות כלכלית-נפשית, אלא רק פיזית. זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי על המושג הזה. היחסים שלנו לא נראו לי תקינים אבל לא ידעתי שזו אלימות. במבט לאחור לאורך כל הדייטים שלנו סבלתי מאלימות מצדו כבר מההתחלה. בדייט הראשון שלנו קבענו זמן מסוים להיפגש והוא פשוט הגיע לפני כן, דפק על הדלת שלי, לא כיבד את השעה שקבענו ופשוט חדר למרחב האישי שלי. באחת השיחות שלנו ציינתי שהטלוויזיה שלי לא עובדת ולמחרת הוא נחת ב-8:00 בבוקר בדלת שלי עם טלוויזיה חדשה, מבלי שביקשתי ממנו בכלל. הוא פשוט קבע לי עובדה.

“כך זה המשיך ובפגישה הבאה הוא מגיע שוב בלי שקבענו ומתחיל לתקן לי דברים בבית מבלי שביקשתי. בפעם נוספת הוא החליט שהוא מנקה לי את הבית אפילו שאמרתי שאני רוצה באותו היום לנקות את הבית כי בדיוק הפסקתי לעשן ועברתי טיפול שיניים וזה היה מבחינתי עיסוק מעולה באותו היום. הוא לא כיבד את הרצון שלי. אני מתחילה להעלות טורים, הוא אומר לי שאני משוגעת ואני את לא יודעת להעריך שום דבר שעושים בשבילי, טורק את הדלת ונעלם לשבועיים”.

איך הסביבה שלך הגיבה לזה?

“סיפרתי לחברות שלי והן אמרו לי איזה יופי שהוא נורא דואג לי. חשבתי שאם כולן חושבות כך כנראה שיש בזה משהו. אני לא רגילה לקבל פינוקים ואני לא מכירה את הצד הזה. אלה היו הדברים הקטנים שלא שמתי אליהם לב בהתחלה. היו כאלה שאמרו וואו איזה יופי והיו כמה שאמרו שאזהר. הילדים שלי מאוד התלהבו מהפינוקים והם די חיבבו אותו”.

מתי היתה ההתפרצות הראשונה שלו?

“זה היה אחרי כשלושה חודשים של היכרות, הייתי צריכה לסגור את העסק שלי בעיר אחרת והוא הציע לקחת אותי והסכמתי. באותו הבוקר קמתי הפוכה לגמרי והרגשתי לא טוב. חשבתי אם ללכת והוא שכנע אותי וניסה לשכנע אותי גם לנהוג כשהוא יודע שמאז תאונה שעברתי אני לא נוהגת. יורדים לאוטו והוא נוהג וכל הדרך לא מדבר איתי ולא מפנה את המבט אליי. התחילו פקקים ועברתי לנהוג במקומו. הוא מתיישב לידי ולוקח עיתון ועושה מעין מחיצה ביני לבינו. הגענו למקום והוא אומר לי ‘קחי את הזמן שלך’. אספתי את הדברים שלי מהעסק וחזרתי לרכב ופתאום הוא אומר לי ‘ביררתי רכבת בשבילך הביתה ואני הולך לעבודה’. הוא מוריד אותי במתחם של הרכבת ושולח אותי לבדוק את הלו”ז של הרכבת. אמרתי לו שזה בסדר ואין לי בעיה גם לחכות. הוא התחיל לצעוק עליי, זרק עליי את כל הדברים שלי מהרכב, טרק את הדלת וטס משם. עמדתי שם כולי בשוק. זו פעם ראשונה שאני חווה דברים כאלה. לא עברו 24 שעות והוא התקשר והתנצל וחזרנו להיות בקשר”.

מזל מספרת שכל כמה זמן בן הזוג שלה התפוצץ עליה, צעק, הטיח בה דברים קשים, הלך מהמקום ונעלם לזמן מה ושוב התקשר, התנצל והם חזרו להיות בקשר. “היו די הרבה הצפות כאלה והתדירות גדלה עם הזמן. כל דבר שביקשתי זכה להתעלמות מוחלטת מצדו”.

“אחרי חודש וחצי של היכרות היה מונדיאל והוא הודיע לי שהוא עובר לגור אצלי. הוא ניהל את השיחה מול הילדים שלי שאמרו תגידי לו שיבוא לגור איתנו. לא ידעתי מה להגיד. אנחנו מכירים רק חודש וחצי ואני לא יודעת איפה אני עומדת ומה אני מרגישה. הופעל עליי לחץ רציני מהילדים שהתלהבו מהעניין. המשחק שהוא עשה עבורי היה גם מתעתע עבורם. הכל היה הבל הבלים. היה בהתחלה ונעלם כלא היה. הוא עבר לגור אצלי ושוב עזב וחזר שוב לגור אצלי. כל פעם לא שמעתי ממנו במשך שבועיים ופתאום בשבוע השלישי אני מקבלת טלפון והוא אומר ‘בואי נדבר ונפגש’. אוטוטו אני כבר לא חושבת עליו ולא מתעסקת במה שקרה ואז הוא חוזר וככה זה ממשיך”.

“יום אחד הוא התחיל לצרוח עליי שאני אפס ואם לא הוא לא הייתי מסתדרת בכלל. הבן שלי אמר לו בתגובה שייקח את הדברים שלו וילך מכאן. הוא שוב נעלם ואז התחילו להגיע אליי איומים. ניסיתי לא לענות לטלפונים כי ידעתי שהוא יעשה עליי מניפולציות רגשיות. לא ידעתי שיש סיוע ושזה משהו שהוא לא תקין. לכל אורך הדרך חשבתי שאני אשמה בכל מה שקורה. היו המון מקרים בכל השנה הזאת. בכל פעם הוא התקשר להתנצל ואני מהפחד עניתי לטלפון. הייתי ממש בובה על חוט. הוא היה פוצע אותי ומשאיר אותי כל כך מרוסקת  כך שרק החזרה שלו זה מה שירים אותי. גרם לי לאבד את העצמי שלי. הייתי חוזרת על הסיפורים שהוא היה מספר לי בפניו והוא היה אומר לי שאני שקרנית. הוא פשוט ניסה לשלוט לי בתודעה וליצור מצב שאני אהיה תלויה אך ורק בו“.

“באחד הימים הוא אמר לי שהוא מאוד מתגעגע לבן שלו שגר בבקעת אונו והוא רוצה שנעבור לגור לידו ושזה יעשה אותו מאושר בסופו של יום. גרתי באותו הזמן רחוק משם והוא שאל אם זה משהו שאפשר לשקול אותו ואמר ‘אני אעזור לך בהכל ונעשה הכל ביחד’. מילים כמו חול ואין מה לאכול. זה התחיל בזה שהוא בחר את הדירה ולא נתן לי בכלל לראות אותה לפני כן, רק ביום שהגענו לשפץ אותה. בהמשך כל ההתמודדות עם הילדים, לארוז את הבית, לדאוג לבתי ספר, להכיר את העיר וממש הכל היה באחריותי בלבד. הוא גם גרם לי לשלם את השכירות לבדי. אחרי שהערתי שהדירה בקומה גבוהה ואין סורגים כי דאגתי לבן שלו הוא באותו הרגע אמר ‘תאספי את הדברים שלך ואת לכאן לא עוברת. תרדי מיד ותיכנסי לאוטו’.

“נסענו בחזרה לבית שלי וכל הדרך הוא צעק עליי בקולי קולות והשפיל אותי ואני יושבת ומקשיבה. פתאום בבת אחת המנוע התחמם והתחיל להעלות עשן, הוא עצר את האוטו, האשים אותי בכל ואמר לי ללכת ברגל הביתה ומישהו עצר לי בדרך והסיע אותי הביתה. אני מגיעה הביתה ולא יודעת מה לעשות. מקום עבודה אין לי, הכל כבר ארוז ומסודר למעבר דירה כולל הובלה, אני צריכה לפנות את הדירה שגרתי בה בעוד שבוע ואין לנו איפה לגור. אנחנו עוברים לגור ליד אחי בצפון. אני לא מוצאת את עצמי, מנסה להבין מה קרה ולא מצליחה אבל מבינה שאני צריכה להתחיל את החיים מחדש.

“שבועיים אחרי שהחלטתי לתקוע יתד בצפון הוא פתאום מתקשר. הוא מגיע באותו הלילה ואנחנו עושים לילה לבן של שיחות שבסופן הוא משכנע אותי לעבור לגור איתו. בחודש של המעבר הוא חוזר להיות המלאך שהוא היה בהתחלה, האיש הטוב והנותן, ואז הוא שוב חוזר לעצמו.  בסוף עברנו לגור בדירה ההיא בבקעת אונו כשהוא בקושי נמצא בה”.

מתי נוצר הקשר עם המרכז האזורי לשלום המשפחה ומניעת אלימות במשפחה?

“באותה השנה היתה החמרה של התופעות והגיעה גם האלימות הפיזית. באחד הערבים אף נאלצתי להזמין משטרה – היתה אלימות כל כך קשה מצדו וגם הילדים היו בבית. בנוסף ההתנהגות של הבן שלי משתנה – מילד שמח ומלא הומור פתאום אני מגלה ילד בדיכאון שלא אוכל אפילו את הדברים שהוא הכי אוהב. זה היה גבול גיל ההתבגרות אבל זה היה מדי מוקדם וקיצוני מדי. אני מכירה אותו, הוא עדין נפש ופתאום בבת אחת הוא כל כך לא הוא. בעקבות זה אני פונה ליועצת בבית הספר שמפנה אותי למרכז לשלום המשפחה ושם אני פוגשת את רונית, העובדת הסוציאלית שליוותה אותי בכל התהליך עד שעזבתי את הבית”.

“גם אחרי שעברנו הוא עשה לי סטוקינג והופיע פתאום כשיצאתי לריצה או לעבודה. הוא היה תוקף אותי מילולית ונפשית והולך ואני הייתי נשארת עם זה כל היום. זה להסתובב כל הזמן בתחושה שמישהו מסתכל עלייך. כל פעם שפגשתי אותו קפאתי במקום מחדש. לפני שעזבנו את הדירה קיבלתי הוראה מפורשת מרונית להגיד כן לכל דבר שהוא רוצה כי הוא כבר איים על החיים שלנו. היה גם אונס שבעקבותיו נכנסתי להיריון ונאלצתי לעבור הפלה באותו השבוע שעברנו דירה. הוא נעלם לי מהחיים רק אחרי שקרוב משפחה שלי דיבר איתו והבהיר לו שהוא לא מתקרב אליי יותר”.

למה לא עזבת קודם את הבית?

“נשארתי כי לא רציתי לזעזע את הילדים שלי שוב ורציתי לחיות חיים נורמליים. הוא גם היה מוצא אותי לא משנה לאן הייתי עוברת. זה תהליך מאוד ארוך שעברתי עם עצמי. זה לא כבוד לדבר על זה ואת נמצאת בבדידות נוראית אחרי שהוא בודד אותך מכל הסביבה הקרובה אלייך. את כמו בן אדם מת, את לא חושבת לעצמך ולא מחליטה לעצמך. איבדתי את הזהות שלי. 14 שנה לקחה לי הדרך וזה היה שווה לצאת מזה ולעשות את כל התהליך וההחלמה הזאת. היום יש לי עוצמות ויכולות שלא חלמתי עליהן. העולם נהיה לי קטן עם כל מה שעברתי. אני בגישה שהחיוך נמצא היום בכל מקום ולהביא את הטוב והחמלה והצד המואר לחיים שלי. במקום להילחם בחושך להביא את האור, לא להילחם בחושך אלא להגדיל ולהעצים את האור. בסופו של דבר החלטתי לצאת אל האור גם אם הדרך היתה מפרכת וקשה.

“היציאה מהבית לא היתה פשוטה, הייתי לבד, היתה לי התמודדות כלכלית לא קלה והיו לי הרבה נפילות, חליתי גם במחלה אוטואימונית כתוצאה מהלחץ אבל פיתחתי את עצמי ולא ויתרתי. זו מלחמה הישרדותית על החיים שלך כדי למצוא מי את, כמו להיוולד מחדש וללמוד ללכת מההתחלה. עברתי תהליך רגשי לחיזוק עצמי ומצאתי את העוגנים שלי. כיום אני בעצמי מנטורית לנשים שסובלות מאלימות במשפחה וזה מאפשר גם לי לגעת במקומות האלה ולשחרר. זה נותן לי המון כוח. היום אני הכי לא מפחדת לדבר על זה, הכי לא מתביישת והכי מביאה את זה כמה שיותר קדימה כדי להגיד בנות – אפשר אחרת ואפשר לצאת משם, לא לפחד. כיום אני מנהלת של כמה גנים ומטפלת עצמאית בקשיי תפקוד ולמידה ומדריכת הורים. אני מתנדבת בכמה מקומות וממשיכה כל הזמן להניע את עצמי קדימה“.

רונית שוורץ, עובדת סוציאלית ומנהלת המרכז האזורי לשלום המשפחה ומניעת אלימות במשפחה בקריית אונו ומי שליוותה את מ’ במשך כשנה, מוסיפה: “הרעיון הוא קודם כל לוקח זמן לתקף את ההרגשה שזה לא תקין ושהיא עוברת אלימות נפשית וזה לא בדמיון, שאת בתוך מעגל האלימות. יש גם הרבה כעס והאשמה עצמית. יש גם את הבושה וההסתרה. אני רוצה להחזיר לה את האמון בעצמה ואת האחריות שלה על החיים שלה. זה תהליך וחשוב שלא יהיה עוד מישהו שכופה עליה דברים. אם אני אעשה דברים בצורה דרסטית אני יכולה לגרום לבהלה מאוד גדולה מצד המטופלת והיא עלולה לנשור מהטיפול ואת זה אנחנו לא רוצים. כשחושבים להיפרד חשוב לא להיפרד לבד, כדאי שיהיה מישהו שילווה אותך. הנקודה הזאת עלולה להיות מסוכנת כי הוא רואה אותך כחלק מהרכוש שלו. אנחנו ראינו גם אחרי גירושים רצח והתאבדות. המחשבה שאת לא תהיי שלו היא בלתי נסבלת מבחינתו”.

מזל מבקשת להעביר מסר: “אם אתן חוות אלימות אל תישארו עם זה לבד, לדבר על זה עד שזה ייפול על האוזניים הנכונות. לספר בעבודה, לחברים ולהתקשר לקו למניעת אלימות. חשוב להבין שזה אמיתי ואת לא הוזה. זה לחלוטין מחלה של הצד הפוגע וזה קיים בכל מקום בכל מעמד. אל תישארו עם זה לבד. זה לא מגיע לכן וזו לא אשמתכן“.

המרכז האזורי לשלום המשפחה ומניעת אלימות נותן מענה טיפולי לתושבי קריית אונו, גני תקווה, גבעת שמואל ויהוד-מונוסון. הסיוע מתבטא באבחון וייעוץ ראשוני ובניית תוכנית הגנה. טיפול פרטני בנשים, גברים וילדים החשופים לאלימות וטיפול קבוצתי לנשים ולגברים והכל תחת סודיות מוחלטת. בנוסך המרכז מקיים פעילויות קהילתיות לצורך העלאת המודעות ומניעת אלימות במשפחה. טלפון: 03-9408800