קריית אונו – רק שהתגייסה לצבא גילתה כי אינה יהודייה

תהל דריה באנט (27), היתה בטוחה שהיא יהודייה, עד שהתגייסה לצבא, שם גילתה כי היא נדרשת לעבור תהליך גיור, בשל מוצאה של האם. הגילוי אמנם הגיע בהפתעה, אבל תהל החליטה כי היא תעבור את התהליך, ותתגבר על כל הקשיים הניצבים בדרכה.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

לאחרונה פרסמה פוסט בדף הפייסבוק שלה, קריאה יוצאת דופן לתושבי העיר בזו הלשון: “שלום תושבי קריית אונו יקרים, אני פונה לקהל הדתי .שמי דריה ואני בתהליך גיור דרך ‘נתיב’. אני מחפשת משפחה שיכולה ללוות אותי לבית דין, שזה אומר ש-‘תאמץ ‘, אותי לפעמים, פעם בחודש, לימי שישי שבת, בכדי להראות לי את הדרך הנכונה לקבל את השבת. להגיע ולהתפלל,בבית הכנסת, לתת לי דוגמה. יש לי עוד בערך חצי שנה למבחן הגדול שבו אצטרך גם המלצה מהמשפחה (-: אני גרה בקריית אונו, ולצערי עוד לא מצאתי פה משפחה. אשמח אם תוכלו לעזור לי בזה תודה על תשומת ליבכם ♡ בעזרת השם נעשה ונצליח!”.

לשמחתה, קיבלה דריה מענה מידי ממשפחה בעיר, המשתייכת לגרעין התורני ‘מעיינות’. כיום היא עובדת  בגן ילדים ומתגוררת עם אימה אירנה, אחות בתל השומר, בקריית אונו. משפחתה של תהל עלתה לקצרין לפני כ- 18 שנה מבירוביג’אן, מחוז יהודי ברוסיה. הוריה התגרשו לפני כעשור, אביה המהנדס, הקים משפחה חדשה ונשאר להתגורר בקצרין.

אילו תגובות קיבלת לאחר שפרסמת את הפוסט על חיפוש משפחה מאמצת?
“פנו אלי אנשים רבים. מעמותת ‘מעיינות’ – הגרעין התורני מקריית אונו פנו אלי להכניס אותי לקהילה ולעזור לי. הם אמרו לי: ‘תבואי, נחבק אותך ונעזור לך’. קודם לכן קיבלתי בקורס הגיור, דף עם שמות וטלפונים של משפחות, לצערי, לא הצלחתי להשיג אף משפחה, בפייסבוק, כן”.

איך קרה שלא ידעת עד הצבא, על זהותך?
“עליתי בגיל תשע בערך מבירוביג’אן, שהוא מחוז יהודי ברוסיה. הייתי בפנימיה ומשפחתי גרה בקצרין. ברוסיה ובכל העולם הדת נקבעת לפי האבא, חוץ מאשר ביהדות לפי האם וזה לדעתי הדבר הנכון, כי האמא מגדלת את הילדים. כל החיים גדלתי בידיעה שאני יהודיה. בצבא הציעו לי לעבור את קורס ‘נתיב’ לגיור, ולא הבנתי למה. התברר לי שאימי לא יהודייה, ולא ידעתי זה שזה מה שקובע, מבחינת הדת. ברוסיה הקניטו אותי :יהודייה’, אבא שלי אמנם יהודי, אבל לא היינו שומרי מסורת. אהבתי את המסורת היהודית, ראיתי אותה כשביקרתי במשפחות של חברות בחגים ובשבתות. חלמתי על משפחה כזו..”.

איך היה המעבר לישראל?
“כשהגענו לקצרין, פגשנו קהילה גדולה של יוצאי רוסיה, היו שם אולפנים ללימודי עברית וקיבלו אותנו יפה. אחרי שהורי התגרשו, נשארתי עם אמי. יש לי עוד אחות, טניה, בת 23 ואח, דניאל בן 15, שכבר נולד בארץ. אני זו שבחרתי לו שם ישראלי. כיום הוא לומד בבית ספר של חיל האויר בחצור, וגר עם אבי בקצרין”.

איך התנהל הגיור בצבא?
“התחלתי ולא הרגשתי שזה אמיתי, הכל היה קל מידי, למדנו רק את ההלכות עצמן, ומה אני צריכה לעשות, אבל לא לימדו אותי רוחניות. לימדו להתפלל על הלחם, אבל לא אמרו למה. לא ידעתי שמאחורי כל משפט יש סיפור מהעבר. אלו דברים שכיום אני לומדת ושמחה. הייתי רק בת 19, והבנתי שאולי כדאי לי לסיים את התהליך, כשאהיה יותר רצינית. ויתרתי למרות שנשאר לי רק מבחן אחד”.

ומה קרה מאז?
“חברה שלי התחילה תהליך גיור בחולון, אותו הקורס אבל באזרחי, יותר קשה ורציני ויותר אמיתי. היה לי קשה להגיע לחולון ועברתי לבר-אילן. שם הרגשתי כמו איזה תוכי, לא יכולתי. רציתי לעבור את התהליך באהבה. חברה שלי התחילה קורס דומה בנתניה והצטרפתי אליה, פעם בשבוע, ואני אמורה לסיים כבר בחודש מרץ הקרוב“.

למה במיוחד התחברת מבחינה דתית?
“יש אמנם דברים קשים, את משנה את החיים. עשיתי את החגים היהודיים, יום כיפור בעיני-הכי מדהים שיש, במיוחד תפילת הנעילה בסוף היום. הייתי באולם ספורט בקריית אונו שם קיבלתי הזמנה להתפלל יחד חילוניים ודתיים. ממש נהניתי, הייתה אוירה קסומה. ברכו את הילדים הקטנים מתחת לטליתות של המבוגרים-איזה מרגש זה היה..הרגשתי בבית”.
האם את בזוגיות ?
“כרגע אין לי ענין בחבר. אני חושבת שאני אכנס יותר לעניני הדת, לאט לאט, גם אשמור נגיעה. היו לי כמובן בעבר חברים-חייתי כחילונית, אבל תמיד צמתי ביום כיפור”.

מה אומרת אמך על הגיור?
“אמא שלי בעד. אימי רוצה בעצמה להתגייר, אבל היא במקום פחות חזק ממני. היא עוזרת לי בתהליך. היא הכשירה עבורי את המטבח והכלים, ובשבת היא לא מדליקה אש. היא באה לקראתי