רון ורד התאמן כל חייו, הוא היה איש ספורטיבי ובריא לגילו. ביום שלישי ה-11.05, במהלך מבצע שומר חומות, יצא רון לריצה מפארק רמון לפארק דרום בגבעת שמואל שממנה הוא לא שב.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז
׳׳סביב השעה 20:45 בערב, תפסו את אבא שלי אזעקות׳׳ מספרת להב, ׳׳הוא תפס מחסה לצד קיר בטון הצמוד למגרש הכדורגל בפארק ואז התמוטט. אנשים שהיו באיזור ראו אותו וזיהו שהוא במצוקה. הם ניסו להחיות אותו שם באמצע הפארק עד שהגיעו כונני מד”א ואיחוד הצלה. ניסו להחיות אותו שם במשך כמעט שעה עד שהוא נפטר׳׳.
איפה את היית באותו זמן?
אני הייתי בבית באותו יום, אחותי הגדולה הייתה עם אמא שלי באותו זמן, אני זוכרת שהן בדיוק חזרו הביתה ובכניסה ללובי הבניין תפסה אותן האזעקה. נכנסו מהר ללובי הבניין וחיכינו עד שהכל הפסיק. זה היה יום של מטר רקטות רציני למרכז ואני זוכרת שרק חיכיתי שהן יחזרו הביתה׳.
כמה דקות לאחר האזעקה הראשונה אחותי התקשרה אליי ואמרה שהיא ואמא במעלית ועוד כמה שניות הן בבית. אני זוכרת שהיא התחילה להגיד לי את מספר הקומה שהן היו בו “אנחנו בקומה 3,4,5… הגענו, אנחנו מחוץ לדלת” וכו’ היא ממש ניסתה להרגיע אותי.
כשהן הגיעו הביתה ואמא שלי שמה לב שמרוב לחץ היא שכחה את הטלפון שלה ברכב. היא ביקשה ממני לרדת למטה ולהביא אותו כדי לבדוק מה עם אבא שלי. התקשרנו שוב ושוב והוא לא ענה, אחרי כמה דקות ענתה לה אחות מבית החולים בילינסון ואמרה לאמא להגיע דחוף׳׳.
לסיפור הזה לא היה סוף טוב לצערנו, רון נפטר והותיר אחריו אישה ושתי בנות – להב, הקטנה מבינהן שהייתה אז בכיתה י׳ ואחותה הגדולה שהייתה אז חיילת.
׳׳המוות של אבא השפיע על הבית שלנו מאוד׳׳ מספרת להב, ׳׳הוא היה דמות משמעותית מאוד בחיים שלי, אם זה במקום הפרקטי, ובתפקידו כהורה אכפתי ואחראי שתמיד נמצא שם כדי להסיע, להחזיר מחוגים ולתנועות הנוער אבל גם באדם שהוא היה. ההקשבה שלו והסבלנות שלו היו חסרות כל גבול ובכל פעם שהיה קורה לי משהו בין אם זה מרגש, משמח, עצוב או מכעיס, הוא ידע להגיב בצורה המושלמת.
אני, אחותי ואמא שלי עדיין לומדות לדבר עליו בלשון עבר, זה דבר שמאוד קשה לנו לעשות.
איבדתי את אבא שלי בדיוק בשלב הכי קריטי בהתבגרות שלי׳׳ מוסיפה להב, ׳׳אני בין ילדה לנערה, ומצד אחד אני רוצה לדבר על המקרה ולספר על אבא שלי אבל מצד שני אני גם רוצה להסתגר בחדר ולכאוב את הגורל הזה שנפל עלי׳׳.
מה הייתה הדרך שלך להתמודד?
ממש לאחר המקרה, אמא שלי חיפשה מסגרת תומכת בשבילי שהיא לא רק טיפולית, היא הכירה את ׳׳עמותת חמניות׳׳ שהיא עמותה לילדים שאיבדו את אחד או את שני ההורים שלהם והציעה לי לנסות ולהצטרף.
לעמותה יש מרכז בקריית אונו ולשם נרשמתי.
אחרי כמה מפגשים הרגשתי שהגעתי למקום הנכון.
אנחנו מגיעים לשם פעם בשבוע ומדברים על מה שקרה לנו במתכונת של חונך -חניך.
אני הצטרפתי לעמותה בסמוך לחגיגות יום ההולדת ה17 שלי וזה היה בדיוק הזמן שבו מרכז קריית אונו נפתח, כך שחמניות עבורי זו ממש מתנה. בעמותה אנחנו מדברים, צוחקים, מציירים, שרים, רוקדים וגם משוחחים על האובדן שכל אחד מהמשתתפים בעמותה עבר. חמניות מאוד חיזקה אותי ולימדה אותי למצוא את הכוחות שלי. בנוסף, העמותה מקיימת גם הדרכות הוריות, כך שאמא שלי מגיעה לשם גם כדי לקבל תמיכה ובעצם לדבר על תהליך ההתמודדות גם מולי ומול אחותי וגם על התהליך שהיא עושה עם האבל. ההנכחה של המקרה עזרה לי להרגיש פחות לבד׳׳.
אתמול, ביוזמת תנועת ׳׳בני עקיבא׳׳ בגבעת שמואל, נחנכה ׳גינת רון׳ שמוקדשת לזכרו ולפועלו של רון בנוכחותם של סגן ראש המועצה יעקב ויליאן וחניכי תנועת בני עקיבא.
להב, ביתו, שנכחה בטקס יחד עם אחותה ואמה סיפרה בהתרגשות על היוזמה: ׳׳הגינה הוקמה על ידי בני עקיבא מטעם חודש ארגון שהתנועה מקיימת. יש בה ספסלים ומקומות ישיבה שבו יוכלו חניכי ופעילי הסניף לשבת בהם ולהעביר פעולות ואפילו ציירו בה גרפיטי של אבא שלי בזמן ריצה כשידיו מונפות מעלה בסימן ניצחון. אני חושבת שאם הוא היה יודע שזה מה שעשו בשבילו הוא היה מאושר. אנחנו גרים בגבעת שמואל מ-2007 ואבא שלי היה מתנדב מוכר במועצה דרך המשמר האזרחי, בסיירת הורים ובשלל פעילויות קהילתיות שהתקיימו לאורך השנים. באופן אישי, הוא היה איש טבע ונהג לקחת את אותנו מדי שבת לטיולים, כך שהגינה כל כך אופיינית לו׳׳.
עמותת חמניות– להצטרפות, תמיכה ומידע נוסף
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]