הבחירות של סוניה

“אתם מכירים את זה שאתם נחתכים עמוק מסכין? ככה הרגשתי כשגיליתי שהוא בוגד בי, ועוד איתה. רק שהסכין ננעצה בלב, וזה כואב. בגיל 36 עם שני ילדים מתבגרים בבית הייתי חייבת להבין שאני שמה בצד את החלום על משפחה ובית ולחשב מסלול מחדש. היינו החברים הכי טובים והנישואים היו טובים, אבל זה לא הספיק לו. הוא רצה עוד. העובדה שהייתי החברה הכי טובה שלו עזרה לי להבין אותו, להבין שזה משבר גיל ה-40 ושזה לא בגללי. ובכל זאת, מצאתי את עצמי בגיל 36 נבגדת, עם שני ילדים מתבגרים, ועם גבר שלא מבין מה הוא רוצה מהחיים. אז בכיתי קצת על החלום ושברו, עד שהבנתי שאלה החיים ושעלי לקום ולחיות אותם”. כך אומרת בגילוי לב סוניה יפעת יובל, מאמנת אישית ויועצת זוגית המתמחה בייעוץ וליווי נשים, גברים וזוגות בפרק א’ ו-ב’ בנישואיהם ובליווי יחידים וזוגות בצמתים במהלך חיי הזוגיות וגם בהתמודדות הלא פשוטה של אם או אב חד-הוריים. בימים אלו יוצא לאור ספרה החדש “רק זה חסר לי” וגם יוצאת במופע מוזיקלי חדש הנושא אותו שם.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

סוניה, ילידת ותושבת קרית אונו, גרושה ואם לשניים, מספרת בגילוי לב כיצד בעקבות גירושיה היה לה קשה לבטוח בגברים, ולכן העדיפה לצאת עם גברים צעירים – ממש כמו טליה, גיבורת ספרה החדש. “לא רציתי מערכות יחסים רציניות. אז יצאתי עם גברים צעירים ולא נתתי להם לחדור את השריון שעטיתי, ועזבתי אותם לפני שהם עזבו אותי – עד שהבנתי שאני חייבת ללכת לייעוץ, לטפל בעצמי ולעבור תהליכים. עם השנים ועם התהליכים שעברתי, וכלומדת סדרתית שתמיד אמרו לה שהיא חייבת לטפל באנשים, הגעתי למכון אדלר ללימודים במסלול זוגיות. הלימודים והתהליכים שעברתי עזרו לי להבין שלא חייבים לחכות למשבר ושכל אדם חייב לקבל ייעוץ אישי או זוגי”.

לדבריה, ניסיון חייה גרם לה להבין שייעודה הוא לעזור לזוגות לחזק את זוגיותם באמצעות שיטה ייחודית, המשלבת ייעוץ זוגי או פרטני שלמדה בשיטת אדלר ומשרד החינוך ואימון שלמדה במכון יוזמות. היא גם מנחה סדנה אינטימית חוויתית בת שישה מפגשים להעשרת הקשר הזוגי, בה מקבלים בני הזוג כלים יישומיים כמו: דיאלוג אינטימי, פתרון קונפליקטים, תקשורת בונה ומקרבת ומקבלים כוח מהקבוצה.

מניסיונה האישי היא מעידה על כך שהזוגיות בפרק ב’ הרבה יותר מורכבת. “המעורבות שלי בקהילת המשפחות החד-הוריות לימדה אותי עד כמה קיימת מורכבות בפרק ב’. בפרק א’ אנו מגיעים לזוגיות עם דפוסי ההתנהגות שלנו ועם משפחת המוצא שלנו, ואילו בפרק ב’ אנו מגיעים גם עם משפחות המוצא של הגרושים, עם ילדינו ועם החבילות שאנו סוחבים על הגב. כאן חייבת להתבצע עבודה כדי לדעת איך לעשות זאת נכון, כי אחוז הגירושין הגבוה בפרק ב’ (הכפול מפרק א’) נובע מאי-למידה, ופעמים רבות נכנסים למערכות יחסים מורכבות מבלי להבין איפה טעינו בפעם הקודמת ואילו בחירות היו לנו. לכן זה עלול להיות מועד לכישלון”.

היא מודה שבכל הנוגע לגירושים למרבה הצער היד על ההדק קלה היום בקרב הצעירים והצעירות. “כשאני שואלת צעירה בת 23 העומדת להינשא, האם זה האדם שהיא רוצה לחיות איתו כל חייה, היא משיבה לי: ‘מקסימום נתגרש’. עושה רושם שבגלל שיש כל כך הרבה גירושין, יש כאלה המעדיפים להיות בסטטוס של נשוי או גרוש מאשר רווק. מצד שני, יש כאלה שמתחתנים בגיל מבוגר מחשש לחזור על הטעויות של הוריהם”.

סוניה היא אישה חזקה שמאמינה שעלינו ללכת אחרי חלומותינו, וכך גם גידלה את שני ילדיה. היצירה תמיד ליוותה את חייה: בעיצוב בגדים ותחפושות לילדי השכנים, בסריגה וכל מה שהתאים לחייה כאם עסוקה. לאחר שהתגרשה, מצאה את עצמה מחדש וחזרה לעשות דברים שהפסיקה בגלל הנישואין כמו מוזיקה וציור, אבל הכתיבה תמיד היתה שם. בימים אלו היא מופיעה כזמרת עם הרכב מוזיקלי הכולל שני מוזיקאים במופע של שירי הלהקה המיתולוגית “החלונות הגבוהים” ושירים נוספים, וגם יוצאת עם מופע מוזיקלי חדש בשם “רק זה היה חסר לי” המבוסס על ספרה.

במשך מעל עשר שנים היא תרמה לקהילה במסגרת הקמת מרכז משפח”ה (משפחות חד הוריות) במודיעין, אותו הפעילה בהתנדבות, והיא בעלת ניסיון רב בניהול  בתחום ההדרכה ושירות לקוחות בחברות הייטק. מעבר להופעה על הבמה, שתמיד הייתה המקום בו היא מרגישה הכי לא חסרת ביטחון, היא מעבירה סדרת הרצאות וסדנאות על בסיס ניסיונה האישי והמקצועי גם יחד, העצמה אישית, תובנות וכלים להתמודדות בשלבי פרק א’ ו-ב’ השונים של הזוגיות.

הכתיבה תמיד ליוותה את חייה – בשירים שכתבה כנערה ובסיפורים קצרים שכתבה לאחר הגירושים שהתבססו על החוויות שקרו לה. בעלילת הספר “רק זה היה חסר לי” ((בהוצאת “מדיה 10”) קווים דומים לחייה: טליה הגיבורה חייבת להמציא לעצמה חלום חדש, לאחר שבעלה עזב את הבית לטובת אישה אחרת, אבל איזה חלום אפשר להמציא כשהמצב הכלכלי דוחק ושני ילדים בגיל ההתבגרות מלווים את טליה לכל מקום? הרעיון הראשוני של הספר היה לכתוב על סצנת הדייטים ההזויים של אישה גרושה היוצאת לחיי הרווקות. אך בחיים, כמו בחיים, הדברים לעתים נדחקים הצידה. לפני כשנה החליטה סוניה שהיא חייבת להגשים את החלום והתוצאה אמנם שונה מהתכנון הראשוני, אך עדיין מדובר בספר המבוסס על חייה, כשהמסר הוא שכל גבר ואישה יכולים לקבל השראה ולהבין שגם עם כל מה שהחיים מביאים לנו, אנו יכולים לקום ולהמשיך הלאה ואולי אפילו להרוויח מזה.

סוניה: “תהליך כתיבת הספר היה מאתגר וגרם לי לעבור תהליכי עבודה והבנה עצמית עמוקה יותר על כל מה שעברתי במשך השנים. אומרים שכשאתה מתחיל לכתוב אתה לא יכול לסיים. ואכן, בימים אלו אני עובדת על ספר נוסף, רומן שיהיה יותר חושפני ויתבסס על חיי ועל זיכרונותיו של אבי מעירק ומעלייתו ארצה”.

לדבריה, רוב חילוקי הדעות בין בני זוג מגיעים מתחושת הערך והשייכות של כל אחד מהם, ולכן חשוב מאוד למצוא על מה יושבים חילוקי הדעות ולעבוד עליהם באמצעות תרגילים, שיחות וכמובן התגייסות של בני הזוג. “ייעוץ עוזר מאוד להעביר זוג או יחיד תהליכים מדהימים, אבל כמובן בתנאי שהזוג או האדם מעוניינים לעבור את השינוי. אם אחד מבני הזוג לא מעוניין להגיע, אפשרי שיגיע רק בן זוג אחד כי כשהתנועה שלך משתנה, התמונה הזוגית לגמרי משתנה”.

בין סיפורי ההצלחה של סוניה כמאמנת אישית וכיועצת זוגית: אישה שדימויה העצמי היה מאוד נמוך וקיבלה כלים שעזרו לה לצאת לדרך חדשה, בני זוג שהיו קרובים לפירוק נישואיהם וכשהגיעו אליה התברר שהם לא ידעו כיצד לתקשר זה עם זו וכתוצאה מכך שמו את הזוגיות במקום האחרון. “כששואלים אותי איפה אני מרגישה שנכשלתי בייעוץ, אני נותנת את הדוגמא לש זוג שהגיע לייעוץ – הם שרבו המון, נפרדו ושוב חזרו. בפעם האחרונה הם הגיעו אלי על מנת להבין איך לעבוד הפעם על הקשר, רק שהחשש שלהם שהשיחות בקליניקה יקלקלו את ‘ירח הדבש’ שלהם גרם להם להפסיק את הפגישות איתי”.

לסיום, מאוד חשוב לה להעביר מסר לכל מי שיש לו חלום. “האופטימיות שלי חילצה אותי ממצבים לא קלים אליהם הגעתי: גירושים לא קלים וילדות לא פשוטה לאמא שילדה אותי בגיל מאוד צעיר והיתה צריכה ללמוד איך להיות אמא. כל אדם אחראי לגורלו ולהגשמת חלומותיו, ולכן אם יש לכם חלום, לכו עליו. אפשר להיתקע בעבר ולחלום את העתיד, אבל לא יעזור להסתכל על העבר כי מה שהכי חשוב הוא כאן ועכשיו. אני מאמינה גדולה בציטוט הידוע של הוגה הדעות פיטר דרוקר: ‘הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו'”.