ניצולת הטבח ברעים מסרבת להישבר: “מחכה כבר שהמסיבות יחזרו”

“ברגע שהבנתי מה קורה רק רציתי להגיע כבר הביתה”. כך מספרת לנו שלי בראל, תושבת יהוד-מונוסון, שהיא ובעלה יואב שרדו את הטבח הנורא במסיבת “נובה” ברעים.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

שלי (40) בעלת עסק הנקרא ‘שלום למלכה’, המציע ביגוד ואביזרים למסיבת ופסטיבלים. היא בסצנת מסיבות הטראנס יותר מ-20 שנה, ובשנים האחרונות היא החלה להגיע למסיבות עם העסק שלה.

שלי ובעלה יואב הגיעו לשטח באזור קיבוץ רעים כבר ביום חמישי, אז התקיימה מסיבת “יוניטי”, ומיד אחריה החל האירוע הגדול באמת – מסיבת ה”נובה”.

“בגלל שהיה אירוע גדול ומתמשך ביקשתי מבעלי שיבוא איתי”, מספרת שלי. “בדרך כלל אני מגיעה לבד.

חששת לפני המסיבה ללכת לאירוע באזור עוטף עזה?

“ממש ממש לא. בכלל לא חשבתי על משהו בכיוון הזה. יש באזור הזה הרבה מאוד מסיבות, רק שבוע לפני זה הייתי במסיבה באזור בארי. המסיבה קיבלה אישורים מכל הגורמים הרלוונטיים, אז מי אנחנו שנפקפק”.

הייתה התרגשות מיוחדת לקראת האירוע הזה?

“בטח. זו הייתה הפקה של ה”סופר נובה” בשיתוף פעולה עם הפקה מברזיל. המון באז בינלאומי, המון דיג’יים מוכרים מחו”ל. גם המכירות היו טובות והאווירה הייתה מחשמלת. עד ליום שבת 7.10.2023 בשעה 06:30 בבוקר”.

מה קורא אז?

“הרחבה כבר הייתי מפוצצת. אנשים רק מגיעים לקראת הזריחה. פתאום משום מקום אנחנו שומעים אזעקות ורואים מטחים מטורפים. ממש 5-6 טילים בכל פעם. אנחנו שומעים בכריזה שאומרים לנו להשתטח”.

באותו רגע אתם מבינים את חומרת המצב?

“היו הרבה אנשים שלא התרגשו. חלק מהם אפילו חשבו שיחזירו את המוזיקה ושהמסיבה תימשך, זה כמובן לא קרה. אני באופן אישי נלחצתי. אני בן אדם שבורח מסיטואציות מסוכנות ולא מחפשת הרפתקאות מיוחדות.

ישר אמרתי ליואב בוא נברח מפה כמה שיותר מהר, זה היה עוד לפני שידענו בכלל על חדירה של מחבלים. התחלנו לקפל במהירות את כל הציוד ולהעמיס אותו לאוטו והתחלנו לברוח. עוד לא הבנו בכלל את חומרת המצב”.

מה קורה בדרך?

“אנחנו טסים לרכב ונסענו לעבר כביש 232 לצומת שיש שמאלה לכיוון בארי וימינה לרעים. כולם פנו שמאלה לבארי, כי שמענו שיש מחבלים ברעים. באותו רגע לא ידענו שיש מחבלים גם בבארי ובכלל בכל האזור.

ראינו שיש פקק אדיר לכיוון בארי כי בדיעבד הסתבר לנו שיש מחבלים שם שעשו מחסום והתחילו פשוט לטבוח ברכבים. פנינו חזרה נסענו לכיוון צומת אורים ובדרך כבר התחלנו לראות גופות.

אני בכלל לא הבנתי שמדובר בגופות. שאלתי את יואב למה האיש הזה שוכב על הכביש ולא זז, הוא מפריע לנו לעבור. זו פעם ראשונה שאני רואה גופה. פה אני מבינה בפעם הראשונה את האירוע האמיתי.

יש עוד טילים בדרך?

“אנחנו שומעים טילים. שמענו אפילו RPG ששרק ממש לידנו. בנס לא פגע בנו. ראינו בדרך רכבים תקועים, פצועים שנגררים ומה לא. המשכנו לנסוע על 150 כל הדרך. בשעה 09:01, לא אשכח את השעה, הגענו הביתה ליהוד. ברגע שהתחלתי להבין מה קרה שם רק רציתי להגיע כבר הביתה”.

מתי את מבינה שניצלתם מטבח נוראי?

“רק כשהגענו הביתה. אימא שלי הייתה עם הילדים שלנו, בני 3 ו-5 ושמרה עליהם. ברגע שהגענו אליהם הבנתי שניצלנו. עד אז לא הבנו את סדרי הגודל של האירוע הנורא הזה. זה לקח לי זמן לצאת מהמחשבות הקשות“.

אילו מחשבות היו לך?

“הרבה מחשבות על מה היה קורא אם. אם היינו לוקחים ימינה ולא שמאלה, אם הינו מתמהמהים עם הקיפול של הדוכן ועוד מחשבות כאלה.

היו לי גם, בעיקר בשבוע הראשון, פחדים מפקקים. הייתי עומדת בפקק ומתחילה להילחץ שלא יצא איזה מחבל ויתחיל לירות בכולם הייתי תקועה בפקק ומתחילה לעשות רוורס מהפחד. עם הזמן המחשבות האלה מתמעטות”.

הכרתם חברים שנרצחו או נחטפו?

“בטח. אני נמצאת בסצנה הרבה שנים והכרתי הרבה חברים, גם הרבה שהכרתי שהיו מגיעים אלינו לדוכן במסיבות והספקתי להכיר. עצוב לי בעיקר על כל הילדים שרק באו לבלות ולשמוח ומצאו שם מוות אכזרי”.

את רואה את עצמך חוזרת למסיבות?

“אם הייתי יכולה לחזור כבר אתמול למסיבות הייתי חוזרת. מבחינתי זה לא רק העסק שנפגע עכשיו, המסיבות זה בשבילי כמו אוויר לנשימה. אני כל כך מחכה לסוף שבוע שיש מסיבה, זה נותן לי אנרגיות ודרייב לכל השבוע. מאמינה שהסצנה עכשיו מעט תעצור, אבל היא תחזור אין לי ספק”.

אולי יעניין אותך גם: אלמוג נחטף לעזה: “אמר לאימא שהוא אוהב אותה ומאז לא שמענו ממנו”