ראיון ראשון: הטניסאי גיא ששון מסביון ישתתף במשחקים הפאראלימפיים בטוקיו

“זו האולימפיאדה הראשונה שלי”, מספר הטניסאי גיא ששון מסביון שמדורג במקום ה-33 בעולם וישתתף במשחקים הפאראלימפיים בטוקיו. ששון, בן 40, נשוי ואב לארבעה ובעל חברת נדל”ן, נפצע בינואר ב-2015 בחוליות הגב וברגל במהלך חופשת סקי בצרפת ומאז הוא משותק ברגליו מהברכיים ומטה. “זו היתה סיטואציה של חוסר מזל, לא ראיתי את המצוק ולצערי נפלתי מגובה של שמונה מטרים”, נזכר ששון באירוע הפציעה, “פינו אותי במסוק לבית חולים גרנובל שבצרפת ושם עברתי ניתוח. לאחר מכן הטיסו אותי לארץ והרופאים חשבו שלא אקום מכיסא הגלגלים”.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

המשחקים הפאראלימפיים נפתחו היום (יום שלישי) בטקס רשמי בשעה 13:45 שעון ישראל. הספורטאית מורן סמואל שמתחרה בחתירה ונדב לוי שמתחרה בבוצ’יה יישאו את דגל ישראל ויעמדו בראש המשלחת בטקס הפתיחה. משחקי הטניס הפאראלימפיים בכיסאות גלגלים יתחילו ביום שישי (27.8). ששון יתחרה אז במשחק היחידים הראשון שלו באולימפיאדה. הוא גם יתחרה במשחקים הפאראלימפיים בטניס לזוגות יחד עם אדם ברדיצ’בסקי.

ששון מספר איך התחיל הרומן שלו עם ענף הטניס. “עברתי שיקום די ארוך בבית החולים שיבא תל השומר שנמשך כשנה וחצי ובסופו הלכתי בעזרת קביים. ב-2017, אחרי שסיימתי את השיקום הפורמלי יצאתי לקהילה וחיפשתי מסגרת ספורטיבית. הרגשתי באופן יחסי למגבלה החדשה שלי שאני עדיין חזק מאוד פיזית וחשבתי על פעילות ספורטיבית שיכולה להיות תחרותית. הפנו אותי לספיבק אילן ברמת גן, מועדון שתומך בבעלי מוגבלויות באמצעות פעילויות ספורטיבית ויש להם הרבה ענפי ספורט ברמה המקצוענית וברמה של הסושיאל”.

באיזה סוג של ספורט רצית להתאמן?

“בהתחלה חשבתי לנסות ולהתחרות בענף השחייה. בחלק מהשיקום עברתי טיפולים הידרותרפיים והרגשתי מאוד טוב במים. כשהגעתי לספיבק אז המנהל המקצועי ברוך חגי הכיר לי את המועדון ואת ענפי הספורט שיש לו ואמר שהם ינסו להתאים לי את הדבר הכי נכון עבורי. הוא לקח אותי לסיום והראה לי את הכדורסל. אני לא כל כך אוהב כדורסל ולא ממש התחברתי. עברנו ליד מגרשי הטניס וראיתי אנשים משחקים. זה היה נראה יותר קשה ממשחק טניס רגיל. ציינתי ששיחקתי טניס בתור ילד והייתי לא רע, אבל לא חשבתי שזה רלוונטי עבורי כי הם מתניידים על כיסא גלגלים ואני לא רוצה לעסוק בספורט שכולל כיסא גלגלים כי אני לא מתנייד עם כזה ולקח לי זמן לקום מאחד כזה. אני גם לא רוצה שהילדים שלי יראו אותי בכיסא גלגלים כי אני לא משתמש בכזה. הוא הציע שבכל זאת אנסה אימון אחד והציג בפניי את המאמנת עופרי לנקרי שהיתה שחקנית טניס. הסכמתי, התיישבתי בכיסא הגלגלים, היא זרקה לי כמה כדורים והכיתי בחזרה, סיימתי את האימון ומאז אני לא יכול לעזוב את זה”.

חשבת להתחרות באולימפיאדה?

“היעד שלי היה להתחרות באולימפיאדה. זה יעד מאוד שאפתני למישהו שהוא רק מתחיל ובמיוחד למי שלא מתנהל בכיסא גלגלים ביומיום ואין לו את המיומנות של להתנייד בכיסא גלגלים. יש בטניס כיסאות גלגלים שתי קטגוריות – אופן (Open) שמיועדת לבעלי נכות קלה וקוואד (( Quad שמיועדת לבעלי נכות קשה. אני מתחרה בקטגוריית אופן והסבב העולמי הוא כמו הסבב הרגיל של שחקני הטניס בעולם. יש המון תחרויות בעולם, כמעט בכל מדינה מספר פעמים בשנה. הוא מנוהל על ידי אותו ארגון שמנהל את הטניס הרגיל ITF (International Tennis Federation). יש בקטגוריה שלי קרוב ל-500 שחקנים בעולם שהם נחשבים מקצוענים והרמה המקצועית והתחרותית מאוד גבוהה, בטח במאייה הראשונה ובמיוחד בעשירייה הראשונה. כדי להיכנס לאולימפיאדה אתה חייב להיות מדורג בתאריך מסוים שקובע המארגן בתוך ה-40 הראשונים בעולם. אני מדורג עכשיו במקום ה-33 בעולם והדירוג הכי טוב שהגעתי אליו היה מקום 30 בעולם”.

איך מתאמנים ומתחרים בתקופת קורונה?

“האולימפיאדה האחרונה היתה אמורה להתקיים לפני שנה באוגוסט 2020 ובגלל מגפת הקורונה היא נדחתה. אותו דירוג שהיה לכל ספורטאי לפני הקורונה הוקפא והמשכנו להתחרות עד כמה שהיה ניתן. התחריתי במגוון תחרויות בעולם – בפולין, שווייץ, אנגליה וטורקיה. קיבלנו אישורים חריגים לצאת מהארץ ולהתחרות בחו”ל באמצעות הוועד הפאראלימפי הישראלי שתומך בנו. הרבה מאוד תחרויות בעולם התבטלו, אבל מבחינת רמת המעטפת קיבלנו את המקסימום האפשרי. הוועד הפאראלימפי וספיבק אפשרו לנו התנהלות כמעט רגילה. בזכות זה הצלחנו לשמור על רמה וכושר תחרותיים וגם מנטליים והצלחנו לשרוד את השנה הזאת”.

אתה מתרגש לקראת המשחקים?

“אני מאמין שכשאני אהיה שם ואעלה על המגרש בפעם הראשונה זה יקרה”.

יש שחקן שאתה חושש להתחרות מולו?

“לא, אני לא חושש מאף אחד. באולימפיאדה הכל יכול להיות. כל אחד בא עם המטען והלחץ שלו. אני גם לא בין המתחרים הצעירים באולימפיאדה בטניס ולמרביתם אין משפחה, ילדים ועסק. רוב המתחרים הם צעירים וזה המקצוע שלהם”.

אתה צופה שתביא מדליה?

“אני מקווה שכן ואני אעשה הכל כדי לזכות בה, גם ביחידים וגם בזוגות. אנחנו זוג מאוד טוב. מה שבטוח כל טיפת זיעה שיש לנו היא תישאר שם, אנחנו לא נחזור עם כלום.

“זה לא טריוויאלי מבחינתי להצליח להגיע לאולימפיאדה. זה יעד שהצבתי לעצמי לפני תקופה די ארוכה, שהוא יעד די יומרני, והצלחתי לעשות את זה לאחר פציעה לא פשוטה. סחטתי את הלימון ועשיתי ממנו לימונדה. זה איזשהו מקור לגאווה בעיקר למשפחה ולילדים שרואים למרות המגבלות והקשיים אפשר לעשות, להתקדם, להשתקם ואסור ליפול. זה מהווה דוגמא. חבל שהמשפחה שלי לא יכולה ללוות אותי פיזית לאולימפיאדה, אבל הם מחזקים אותי מישראל. החברים והמשפחה מאוד גאים בי ושמחים שאני משתתף. הם יודעים שזה לא היה פשוט ועבדתי מאוד קשה בשביל זה. הילדים שלי מסתובבים בסביון ורואים את השלטים עם התמונה שלי שהמועצה שמה זה מקור גאווה גם בשבילם. חשוב לי שהילדים שלי יראו שאם אתה רוצה להשיג משהו ויש לך נחישות ורצון אז אתה תעבוד קשה ותשיג אותו, וזה לא משנה אם כרגע זה אולימפיאדה או כל דבר אחר. זה מבאס שהאולימפיאדה בלי קהל אבל אין מה לעשות. אני לא חושב על זה. אני בא לעשות את העבודה וליהנות מחוויה יוצאת דופן. זו חוויה אדירה שתלווה אותי כל החיים“.

מערכת אונו NEWS מאחלת לגיא ששון ולחברי נבחרת ישראל בהצלחה במשחקים הפאראלימפיים!