מחאת מורי הדרך: “יקשיבו לנו רק אם נסגור את נתב”ג כמו שהנכים סגרו את הכבישים”

כל עובד מענף התיירות שיבחר להשתלב בעיסוק אחר, בענף או מחוצה לו, יזכה בחבילת סיוע בהיקף של עד 30 אלף שקל מהמדינה. כך סיכמו שלשום (רביעי) ראש הממשלה נפתלי בנט, שר האוצר אביגדור ליברמן, שר התיירות יואל רזבוזוב ושרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי. ההחלטה תובא לאישור הממשלה בהקדם.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

אמנם ליברמן התנצל על אמירתו בתחילת השבוע כי מורי הדרך וסוכני הנסיעות צריכים לשנות מקצוע, אך נראה שדבריו שעוררו סערה בקרב מורי הדרך וסוכני הנסיעות נהפכו למציאות והוא מעודד אותם לעשות הסבה. גם שרת התחבורה מרב מיכאלי התייחסה לעובדי ענף התיירות ואמרה: “לגיטימי להקריב את ענף התיירות, אבל צריך פיצוי”.

מאות מורי הדרך וסוכני הנסיעות, שעבודתם נפגעה אנושות בעקבות מגפת הקורונה, הפגינו בתחילת השבוע בנתב”ג על החלטת הממשלה לאסור כניסת תיירים לישראל ולאפשר רק לבעלי דרכון ישראלי להיכנס לישראל. כיום יש בישראל יותר מ-7,000 מורי דרך מוסמכים רשומים במאגרי המידע הממשלתיים.

“בגילי המופלג אני בוודאי לא יכול לחפש תעסוקה מסוג אחר”, מספר מורה הדרך מעין אברהם, בן ה-75 שמתגורר בגני תקווה. “לא כל אחד יכול להחליף מקצוע בהינף אצבע. אני כבר 50 שנה בתחום התיירות הנכנסת וזה מה שאני יודע לעשות ואני טוב במה שאני עושה. הסבת מקצוע מתאימה אולי למורי דרך צעירים, למבוגרים זה לא מעשי. איזו קריירה חדשה מתאימה לאדם מעל גיל 50-45? סיורים של רשות הטבע? כמה כאלה יהיו ויפרנסו מורי דרך? איך מורי הדרך יגיעו לאתרים? רוב מורי הדרך גרים בערים הגדולות. כל זה לא מעשי. זה לא יותר מפטנט להתעלם ולא לתת כלום.

“הצעירים בינינו שיכלו לפתח קריירה אחרת עזבו את הענף הזה ובעקבות זאת ענף התיירות הפסיד כוח אדם מעולה שייקח שנים לשקם אותו מחדש כדי להכניס חזרה למעגל העבודה מורי דרך. זה מקצוע שצריך לרכוש וצריך לייצר ניסיון – מורי דרך, מפעילי התיירות וסוכני הנסיעות, נותני השירותים בבתי המלון. מאיפה נביא את האנשים האלה? כל המיומנות שהיתה הולכת ונעלמת”.

שני קצב, תושבת קריית אונו בת 38 שעובדת בתור מורת דרך יותר מעשור, מתקשה לחשוב על הרעיון של לעשות הסבה למקצוע אחר. “התעסקתי קצת עם שיווק, פרסום ועולם המדיה והאינטרנט ונראה שיש שם הרבה כסף ושזה לא מסובך מדי לעשות אותו”, היא אומרת, “אני כל הזמן מפלרטטת עם הרעיון הזה של לעשות הסבה. לקום בבוקר ולעשות כסף ולסיים את היום. יש מצב שאני אהיה ממש טובה בשיווק, אבל אף פעם אני לא אקום לזה עם אותה המהות שיש בהדרכה.

“יש מורי דרך שהם מתחום הביטוח והפיננסים וממלא מקומות שונים וחלק עושים דברים אחרים אבל שום דבר אין בו את אותה הנשמה, מהות ועשייה. זה משהו שנורא קשה לשחרר. כסף זה לא הכל, יש כל כך הרבה נשמה במקצוע הזה ואין שום דבר שיחליף את זה. בשום דבר אין את אותה המשמעות כמו להדריך ולחנך. אני יכולה להדריך בחו”ל, כבר עלו כמה הצעות כאלה אבל אני אוהבת את המדינה שלי ורוצה לחיות פה.

“אם אומרים לי עכשיו שאני צריכה לעשות הסבת מקצוע, אני צריכה להוציא עשרות אלפי שקלים. אני מקבלת מלגה של 5,000 שקל על קורס שעולה 40 אלף שקל. זה לא נקרא שעוזרים לי לעשות הסבה. בן אדם שמסיים עכשיו שנתיים בלי עבודה לא יכול להוציא עכשיו סכום כזה כדי ללמוד. אני אעדיף לשבת על ה-30 אלף שקל ולא להשקיע אותם במשהו שעד שאני אסיים ללמוד אותו אני כבר אוכל לשוב ולעבוד במקצוע שלי”.

קצב ממשיכה: “בגיל שלי מתפרנסים ממה שיש, בין אם זה לשפץ רהיטים, לצבוע בתים ולעשות משלוחים. יוצא לי לא פעם לברמן, למלצר ולעשות משלוחים כשלא היתה עבודה ואפילו היה לי ולזוגתי, שהיא גם מורת דרך, עסק של אוכל ביתי אבל עבדנו המון שעות בשביל מעט כסף. השיקול של המבוגרים הוא האם אני מסוגל לעשות משהו אחר שיכניס לי את אותו הסכום ואם הדרך לעשות את זה היא לימודים של עשרות אלפי שקלים”.

אברהם מוסיף: “אביגדור ליברמן הציע לנו להחליף מקצוע ומרב מיכאלי הציעה להקריב את ענף התיירות – שני מטומטמים שלא מבינים על מה הם מדברים. ענף התיירות הוא המעסיק הכי גדול במדינה ואני לא מתכוון רק למורי הדרך, סוכני הנסיעות, נהגי האוטובוס ופקידי הקבלה וכו’. ענף התיירות הוא מעסיק ענק כי כאשר אין תיירים נהגי המוניות עובדים פחות, הספקים של בתי המלון מספקים פחות, המסעדות עובדות פחות וכו’. הנזק השולי הוא אדיר ואת זה אף אחד לא לוקח בחשבון.

“מורי הדרך הם השגרירים הכי טובים של מדינת ישראל וזה משהו שקברניטי המדינה לא לוקחים בחשבון. שגריר בכל מדינה בעולם מופיע פעם בכמה זמן ברשתות הטלוויזיה השונות בעולם שאחוז הצפיות שלהן הוא פחות מ-5%. מורה הדרך מדבר בכל הדרכה אל 40 איש שלא צופים בכלל בחדשות ומסביר את מדינת ישראל יותר טוב מכל השגרירים והקונסולים של מדינת ישראל ברחבי העולם. ההנהגה של המדינה לא לוקחת את זה בחשבון. אני 50 שנה מייצג את המדינה לטוב ולטוב יותר, יותר מכל שגריר של מדינת ישראל. לחסל את ענף התיירות זה לא רק ל2,000-1,000 מורי דרך שמאבדים את פרנסתם, אלא מדינת ישראל מאבדת כוח הסברה אדיר. אותם תיירים שחוזרים הביתה כותבים לי ומדברים איתי ומתפעלים ממה שהם למדו ואת זה מעבירים לכנסייה, למשפחה, לקהילה ולחברים. העבודה של ההסברה לא תסולא בפז”.

ממה אתה מתפרנס כעת?

אברהם: “אני חי על חשבון הירושה של אמא שלי ז”ל שהולכת ונגמרת לאט לאט. כבר שנתיים שאני לא עובד. אני יושב בבית, מקשיב להרצאות וכותב. לרוב מורי הדרך אין פנסיות וניצלנו אותן בעתות מצוקה בגלל עליות וירידות בענף התיירות. כעת הפנסיה שלי מינימלית בגלל זה. המדינה לא נתנה לי ולרבים כמוני שום דבר כי אנחנו לא זכאים לדמי אבטלה ולחל”ת. אנחנו נופלים בין הכיסאות. הדבר היחיד שקיבלתי מהמדינה הם דמי הסתגלות למבוגרים בתקופת הקורונה, אך גם הם פסקו. יש למורי דרך התחייבויות קודמות כמו רכבי אשכול כשהתיירות היתה בשיא תפארתה ב-2019 ועכשיו הם צריכים להחזיר אותן. ממה? האנשים האלה עומדים היום בפני שוקת שבורה. אני מכיר כמה מורי דרך שאין להם איך לפרנס את המשפחה שלהם”.

מה לדעתך צריך לעשות כדי לעורר את הממשלה למצוקה של ענף התיירות?

אברהם: “אם אני הייתי משפיען יותר בתחום הזה אז ענף התיירות לדעתי היה צריך להיות הרבה יותר אלים. הכוונה היא לא להרביץ לאנשים חלילה אלא לסגור את שדה התעופה ולעורר מהומה כי אף אחד לא מקשיב לנו. הממשלה התהדרה בזה שפתחו את השמיים ונכנסו תיירים אז היו פה כמה קבוצות בודדות ומזה עשו חדשות גדולות מאוד כדי להימנע מלתת פיצוי למורי הדרך כשהיו בסך הכל אולי עשרה מורי דרך שעבדו.

“לצערי הרב אני פסימי. אין אף אחד שאומר את מה שאני אומר. אין דרך אחרת, כמו שהנכים סגרו את הצמתים באיילון, כך גם אנחנו צריכים לפעול ולסגור את נתב”ג. זה לא באופי ובטבע שלנו להיות אלימים והמדינה מנצלת את זה כדי לא לתת לנו כלום”.

מה הפתרון לדעתך?

אברהם: “אני חושב שצריך לפתוח את שדה התעופה ואת השמיים לתיירים כמו לישראלים. “בתוך כל הבלבול הזה של קורונה כן וקורונה לא הפאניקה שמייצרים פה היא מיותרת. תיירים לא מביאים יותר קורונה מכל אזרח ישראלי שנוסע לטייל ברומא, בוונציה, בפריז או בניו יורק. יש ירידה גדולה בענף התיירות בכל העולם אבל למרות כל מה שקורה יש תיירים בלונדון, בפריז וברומא. אנחנו מדינה מיוחדת במינה שסוגרת את שדה התעופה בפני תיירים וכשהיא פותחת אותו היא מייצרת ביורוקרטיה כל כך כבדה ומיותרת שמקשה על אנשים להיכנס לארץ – בדיקות וטופסולוגיה בלתי פוסקת“.

גם קצב חושבת שצריך לפתוח את השמיים לכולם. “היום יותר בטוח להביא תייר לארץ מאשר ישראלי שחוזר מחו”ל ואין עליו בקרה“, אומרת קצב, “תייר שנוחת בארץ יודעים איפה הוא נמצא, עם מי הוא נמצא והוא עושה בדיקה כל 72 שעות והוא לא יכול לצאת מהמלון ולהסתובב. רמת הבקרה על תיירים היא יותר גבוהה מאשר על ישראלים. לכן למנוע מתיירים להיכנס ולאפשר לישראלים להיכנס לא עושה שכל. זה חסר היגיון וזה מכעיס. היתה תיירות בארץ ב-2,000 שנים האחרונות והתיירות לארץ תמשיך ברגע שיפסיקו להפריע לתיירים להגיע“.

קצב ממשיכה: “הגל החמישי של זן האומיקרון רק התחיל ואנחנו לא באמת יודעים מה יהיה. הממשלה צריכה להחליט או שהיא תכריז שהשמיים סגורים ואין נכנסים ואין יוצאים או שהיא תפתח את השמיים לכולם ותתנה תנאים שהם הוגנים לכולם. צריך שיהיה לנו מתווה כניסה מסודר כמו בכל המדינות בעולם. צריך לדרוש בדיקות וחיסונים אבל לא לסגור את השמיים. אם הפתרון של הממשלה הוא לסגור אז שיבטיחו לנו פיצוי וישלמו או שיבטיחו לנו שלא יסגרו את השמיים ויעמדו בזה. הבטיחו לנו באוקטובר שיפתחו את השמיים בנובמבר ואנשים עשו תוכניות והתחייבו בעשרות אלפי שקלים ועכשיו סגרו להם את השמיים והם צריכים להתמודד”.

קצב: “הייתי צריכה לבטל ולדחות הזמנות של תיירים בעצמי ומי שילם לי על הזמן הזה? אנחנו עובדים מאוד קשה ורוצים להמשיך לעבוד. זה לא נעים שמציירים אותנו כעם עשיר ורודף בצע שבסך הכל רוצים שייתנו להם כסף ולא רוצים לצאת לעבוד. זה לא נכון. אנחנו לא רוצים כסף שלא מגיע לנו, אנחנו רוצים שתפצו אותו על בסיס מה שמגיע לנו – אני מוכנה להראות לו”ז ויומן עבודה ובדיוק כמה כסף הפסדתי ועזבו אותי תפצו את אלה בני ה-60 פלוס”.

אברהם מסכם: “צריך לפצות את מורי הדרך על השנתיים שהם לא עבדו בפיצוי הגון. מישהו צריך להציל את ענף התיירות. זה קריטי למדינה. מדינת ישראל היא המקום היחיד בעולם שנקרא The Holy land (ארץ הקודש), היא מביאה אליה תיירות רגשית, ואת זה מדינת ישראל לא יכולה להפסיד“.