גני תקווה אבלה על לכתו של המורה האהוב שאול חשאי ז”ל

סופה של תקופה. שאול חשאי ז”ל, אחת הדמויות הבולטות והאהובות בגני תקווה, נפטר לפני קצת יותר משבועיים. מותו היכה בתדהמה את היישוב. חשאי, שהגיע עם משפחתו לגני תקווה בשנות ה-50′ היה דמות מוכרת ואהובה, מורה ומחנך מיתולוגי.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

הוא הלך לעולמו בגיל 79 בעקבות מחלה קשה והותיר אחריו אישה (מרים) ו-3 בנות, ליאורה, סמדר, יפעת וחמישה נכדים.  לפני שנכנס לתחום החינוך, שימש כשוטר בצה”ל במשטרה הצבאית ושירת במילואים. כמו כן, השתתף במלחמות ישראל ובמלחמת יום כיפור.

בתו יפעת סיפרה בגעגוע: “לאחר שחרורו מצה”ל, נישא לאהבת נעוריו מרים ושיחק בקבוצות כדורגל מקצועיות. במקביל החל ללמוד הוראה והתמקצע בתחום השרטוט והמלאכה.  עם סיום לימודיו החל את עבודתו כמורה בבית הספר ‘רביבים’ בגני תקווה. תלמידיו הרבים זוכרים אותו עד עצם היום הזה באהבה וגעגוע לחינוך שכבר כמעט אינו קיים. הוא היה אישיות יוצאת דופן והשאיר את חותמו על דורות רבים של ילדי הישוב”. 

בנוסף, בתו שיתפה עדויות מתלמידיו של אביה. אחד מתלמידיו של שאול כתב בפוסט פרידה – “עבורי המורה האהוב שייך לדור המחנכים שעיצבו רבים מבני גני-תקווה – לדעת לעשות ממש ולא רק לדבר”. עד היום היצירות אותן לימד משמשות אותו ולא כקישוט. הן מזכירות לו מאין בא ולאן הגיע, אבי המורה שימש לו השראה. 

תלמיד נוסף העיד, כי דמותו של שאול חשאי ז”ל שימשה כאבן דרך ונוף ילדות לרוב ותיקי הישוב, ועבורם שימש לא רק מורה אלא מחנך שהקנה ערכים לחיים שמלווים אותם עד היום.

“השאיר חלל גדול”

סמדר, בתו של המחנך המיתולוגי ציינה, כי בעשייתו בתחום החינוך הדגש היה על העצמת תלמידיו והרצון לתת להם את הכלים הטובים ביותר להצלחה בחיים. בעשר שנים האחרונות במסגרת עבודתו במשרד החינוך, שאול ומשפחתו עברו לעיר אילת לצורך עבודתו בחטיבת בגין בעיר וגם שם השאיר את חותמו על תלמידים רבים. במקביל אימן את קבוצת הבוגרים באילת ולאחר מכן את קבוצת הנוער עד עזיבתו את העיר.

לאחר פרישתו ממשרד החינוך המשיך להתמקצע במכון וינגייט והמשיך עם אהבתו הגדולה כדורגל. הוא שימש כמנהל המקצועי בליגות הילדים והנוער בבת-ים, פתח תקווה ,ראשון לציון, עמישב, אילת, קריית אונו וקבוצות נוספות וזאת עד גיל 74!

בתו הדגישה את הייחודיות בעבודתו של אביה: “פועלו הרב תמיד נעשה בנוכחות שקטה ובולטת באמצעות הקניית ערכים, וזאת מבלי לוותר לרגע על המקצועיות שהייתה נר לרגליו. הוא השאיר אחריו מורשת של חינוך והעצמה אישית. כל מי שהוא נגע בו לעולם לא ישכח אותו, בימי השבעה הגיעו תלמידיו לנחם שהם כבר בשנות ה-60 לחייהם”. 

בנוסף, בתו ליאורה, סגנית שגריר במשרד החוץ, מספרת על אבא שליווה אותה בכל ההחלטות שקבלה מתחילת הקריירה, על התמיכה והחינוך למצוינות ועל התוויית הדרך שלה. “עבורנו הוא איש משפחה למופת, בן-זוג אוהב לאימא מדהימה, שתמכה בעבודתו לאורך השנים. אבא שתמיד ידע להעניק ביטחון ולכוון כל אחת מאיתנו לעשייה ונתינה. מתגעגעות אליו מאוד, הוא השאיר לנו חלל גדול”.