החיבור המיוחד בין לוחם האש לניצול השואה מיהוד

במאי האחרון הצטרף רשף חזי רחימי, קצין החקירות של תחנת כבאות והצלה בני ברק, לפרויקט הארצי של אימוץ ניצולי שואה. רחימי, בן 50 ותושב יהוד, יצר קשר עם מחלקת הרווחה בעיריית יהוד-מונוסון ושם הוא קיבל את פרטיו של יעקב דבוש, שנכלא עם בני משפחתו בתקופת השואה במחנה עבודה בבנאגזי בלוב ועלה לארץ בשנת 1949. דבוש, בן 83 וכבד ראייה, מתגורר עם רעייתו דורה ביהוד ואין להם ילדים.

"לפני שפגשתי את יעקב דיברתי איתו בטלפון וכבר אז הוא נשמע לי בן אדם נחמד", מספר רחימי, "כשנפגשתי איתו לראשונה ב-16 ביוני היה בינינו ישר ניצוץ, השיחה בינינו היתה מאוד מעניינת והביקור היה מאוד נעים וכיפי. כמה ימים לאחר מכן התקשרתי אליו והוא מאוד התרגש והודה לי שהתקשרתי. השיחה היתה מאוד מרגשת. אחרי כמה ימים ביקרתי אותו בביתו ומאז אני מבקר אותו כל יום-יומיים אחרי העבודה ואנחנו יושבים לקפה. אני דוחה את שעת הקפה לזמן הביקור אצלו. מהר מאוד צירפתי את אשתו דורה לפגישות שלנו והיא מאוד שמחה להצטרף. כל פעם כשאני מגיע לבקר אותם אני מתקבל בחיבוקים ונשיקות ולמרות שאני בא ללא פחות מחצי שעה הוא ואשתו מבקשים תמיד שאשאר עוד. אני ממש מרגיש כמו בן משפחה ואני מאוד נהנה מהביקורים אצלם".

תאר את המפגשים שלכם.

"אנחנו יושבים ומדברים בעיקר בבית שלו. הוא מספר לי על עצמו וגם אני משתף אותו בחיים שלי. כיף לי לשמוע אותו ואני מבין שכיף לו איתי. הפידבקים שאני מקבל מהם ממלאים אותי. זה מרגיש שאני בסופו של דבר מקבל מהמפגשים האלה יותר ממה שהם מקבלים. אם אני לא מתקשר אליו יום-יומיים אז הוא ישר מתקשר אליי. נוצר קשר מאוד קרוב. הוא זקוק לבן אדם שידבר איתו וישמע אותו. הוא אמר לי שהוא מרגיש כלוא – הוא כל היום בין ארבע קירות, הוא לא רואה טלוויזיה ומאזין הרבה לרדיו שלו. הוא סיפר לי שהרדיו שלו לא עובד כמו שצריך. לקחתי בהתחלה לגיסי שיכוון לו את הרדיו וכשראיתי שהכיוון לא מצליח להישמר וכל התחנות התבלבלו חשבתי שסימון הלחצנים יעזור. הוא רואה צלליות וכתמים בעין אחת ושאלתי אותו אם אסמן לו את הלחצנים בטיפקס לבן זה יעזור. הוא אמר שכן וכך עשיתי".

רחימי לא היחיד ממשפחתו שאימץ את יעקב ואשתו גם ארבעת ילדיו נפגשו עמם ונוצר קשר מיוחד גם ביניהם. "לפני חודש וחצי הלכתי עם ארבעת הילדים שלי – אור (בת 14), זהר בן (12.5), ברק (בן 10) ושחר (בת 3)", מספר רחימי, "היה לי כיף לבוא עם הילדים וישבנו עם יעקב ואשתו במשך שעתיים. הוא סיפר לילדים על עצמו, על תקופת השואה והקושי שלו בתור כבד ראייה. הילדים היו מרותקים לסיפורים שלו ושאלו אותו שאלות מאוד ענייניות. גם צילמתי סרטונים שלו עם הילדים למזכרת. מאז אותו הביקור בת ה-3 כל היום רוצה ללכת ליעקב והיא מתקשרת אליו מדי פעם ומדברת איתו".

זאת הפעם הראשונה שאתה מאמץ ניצול שואה?

"זאת הפעם הראשונה דך הפרויקט הזה. לפני מספר שנים הילד שלי קיבל משימה מבית הספר לתת שי לניצול שואה. הוא קיבל את השם והכתובת ונסענו כל המשפחה ברכב במטרה להקפיץ את הילד אליו. מפה לשם נכנסנו כל המשפחה ומצאנו את עצמנו יושבים שם כחצי שעה. אחרי שבועיים שלושה ביקרתי אותו שוב ולאחר מכן כמעט כל יום הייתי אצלו. היינו מדברים הרבה ועשיתי לו סרטונים שבהם הוא מספר על החיים שלו. הילד שלי היה משחק איתו שחמט ושש בש. היינו בקשר שנתיים-שלוש עד שהוא נפטר. אחרי שהוא נפטר המשפחה שמחה לקבל את הסרטונים שצילמתי ואני עדיין נוהג לבקר את הקבר שלו".

רחימי מסכם: "אני לא יודע איך מפקד התחנה טפסר משנה ג'קי בנימיני העביר את המשימה הזאת דווקא אליי אבל אני מאוד שמח שכך זה יצא. סיפרתי לסגן מפקד התחנה עובד מנשה שנפגשתי עם יעקב והלכנו לטייל קצת בגן אוקלהומה ביהוד וישבנו לקפה והוא אמר שבפעם הבאה שאנחנו יוצאים לטיול הוא רוצה להצטרף אלינו והוא ישמח אחר כך לשבת עם יעקב, אשתו ואיתי לקפה על חשבונו. בתחילת ספטמבר מפקד התחנה, קצין אגם חזי צפניה ואני ביקרנו את יעקב ואשתו בביתם. מפקד התחנה התקין להם גלאי עשן מציל חיים בביתם ואני התקנתי להם עוד שני גלאים והענקתי להם כירבולית. יעקב גם ביקר בתחנה שלנו בבני ברק בהרמת כוסית לראש השנה והוא הכיר את הלוחמים ונפגש עם מפקד המחוז. כולם התרגשו לפגוש אותו וכל אחד דיבר איתו כמה דקות. מדהים איך הוא זוכר את כל האנשים שפגש. לקחתי אותו לבקר גם בתחנת המשנה בקריית אונו וגם שם הוא ישב עם הלוחמים ודיבר איתם. כולם מאוד התלהבו ממנו. הוא בן אדם מאוד מיוחד ומעניין".

יעקב מספר: "חזי בא לי כהפתעה הכי נעימה שיכולה להיות. אני אוהב אותו ואת כל משפחתו. הוא אדם משכמו ומעלה. מה שקרה פה זה דבר נפלא. הלוואי ויהיו לנו עוד כמה כאלה כמו חזי. הוא והילדים באים אליי ואני מאוד נהנה מהם. אני נהנה מברק ובמיוחד משחר בת ה-3. היא יושבת עליי ומדברת איתי ואני אוהב את זה. זה הדבר הכי יפה שיכול להיות. אני נהנה מהם הנאה צרופה. חזי הוא ממש בן משפחה, בתוך העור שלי. הוא נכנס לי ללב, ממש חלק ממני".