לשבת שבעה לבד ובבידוד' – בתו של נפטר הקורונה מספרת

חדשות לבקרים אנחנו מתבשרים על נתוני התחלואה של מגפת הקורונה, אך רק לעתים רחוקות מתוודעים לאנשים שאיבדו את יקיריהם מהמחלה. איריס אברהם איבדה את אביה, הלל משה ז"ל, תושב יהוד, ולא הייתה רחוקה מלאבד את אימה שחלתה גם היא בקורונה. הוא היה הנפטר הרביעי בארץ והראשון ביהוד והכל קרה עם תחילת המגפה. הוא נפטר ב-25.3 בגיל 75 ללא מחלות רקע מיוחדות.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

כעת, בתו מספרת על תהליך הגילוי של המחלה, ההידרדרות המהירה במצבו, המחלה של אימה והשהיה שלה בחדר סמוך לבעלה בבי"ח מבלי שידעה. איריס נאלצה לשבת שבעה על אביה כשהיא בבידוד ומפנה אצבע מאשימה להתנהלות של משרד הבריאות . היא משוכנעת שהיה ניתן להציל את אביה.

בנוסף, עקב המקרה המצער, היא ביקשה לצאת לגמלאות במקום עבודתה בעיריית יהוד כדי לטפל בה ובמשפחתה.

"חיכינו מ-10.3 כשאבא שלי היה עם 38 מעלות חום, לקחנו אותו לרופאת משפחה ועשינו לו אשפוז יום בבית. אנטיביוטיקה לא עזרה, והרופאה ביקשה בדיקת קורונה. לא קיבלנו בדיקה במשך 11 יום. הייתה אנדרלמוסיה, לא ידעו מי נגד מי, כל אחד מפנה אותך למישהו אחר. רופאת המשפחה פנתה למד"א, כולנו פנינו. מד"א עשתה אז את בדיקות הקורונה, זה לא היה קיים במרפאות".

מהשלב הזה החל כדור שלג איום מבחינת המשפחה, כפי שתיארה איריס: "יומיים אחרי הבדיקה אבא שלי הגיע לבית חולים. הסטורציה של אבא שלי כשיצא מהבית הייתה 100. מדובר ברמת החמצן בדם וזו רמה טובה. אבא שלי שקע הכרתית לאט לאט. כשאמא שלי הגיעה לבי"ח היא לא ידעה שהיא חולת קורונה. אמרו לה את לוקחת מונית ונוסעת הביתה, היא לא יכולה הייתה לראות אותו. זו הייתה הפרידה שלה מאבא שלי, היא הייתה שלמה עם זה שהוא יחזור".

איריס ממשיכה לספר על ההחרפה במצבו של אביה: "אבא שלי שקע הכרתית, הפך למונשם ומורדם, שמו אותו במחלקת טיפול נמרץ ביחידת קורונה, אמא שלי יום אחריו התאשפזה בתל השומר חדר ליד אבא שלי והם לא יודעים שהם אחד ליד השנייה. גם אני הייתי אמורה לעשות בדיקת קורונה יום אחרי שאבא שלי התאשפז והכל בשלט רחוק. אני בקשר טלפוני עם רופאים, אין גישה למקום. סרט רע.

ביום השני הרופא סיפר על ההידרדרות של אבא שלי ואני לא יכולה לספר לאמא שלי, אני חסרת אונים ושבורה ומחכה לתשובה לבדיקה שלי. אמרו לי שאני חולת קורונה ושעליי להיכנס לבידוד".

כעבור יומיים,הגרוע מכל קרה ואיריס קיבלה את הבשורה המרה. "קיבלתי טלפון ב-25.3 – אבא שלי נפטר ב-2 בלילה. משרד הבריאות לא רצה לאשר לי לקבור את אבא שלי, כי עשיתי בדיקת קורונה. נלחמנו וקיבלתי אישור, עם מסכות ועם חליפות ואמא שלי עדיין בבי"ח. אני צריכה להודיע לה ולאחים שלי. בבוקר הוחלט שנודיע לאמא שלי על הפטירה.

קברנו את אבא שלנו קבורה של 10 דקות, אבא שלי היה בתוך שקית שחורה, רק אנחנו האחים היינו שם. זיהיתי את אבא שלי עם דף A4, צילמתי ושלחתי בוואטסאפ להראות לאמא שלי את הקבורה. היא לא יכולה היה להיפרד ממנו, זה הכי גרוע, הכי נורא. היא עוד התחננה שאף אחד לא ילך להלוויה, פחדה עלינו ועל הנכדים".

לשבת שבעה לבד בבידוד

במצבי פטירה רגילים, המשפחה יושבת שבעה יחדיו ומעכלת את האובדן הנורא ומתנחמת אחד בזרועות השני, משהו שאיריס ובני משפחתה לא זכו לו.

"אמא שלי שוחררה אחרי שבוע וחצי ואני ישבתי שבעה על אבא שלי לבד בחדר בבידוד. לא רציתי להראות לאמא שלי שאני חולת קורונה, שלא תישבר יותר בבי"ח. כל פעם החלפתי תמונה על הקיר, הצטלמתי ושלחתי לאמא שלי שלא תדע איפה אני. לא נפרדתי מאבא שלי, זה היה הדבר הכי קשה שחוויתי, פתחתי חמ"ל בחדר כדי לעשות טלפונים למשרד הבריאות", מספרת איריס.

"בקושי נשמתי מהלחץ, הייתי 11 יום בחדר, יושבת שבעה לבד, אין עם מי לחלוק ואין את מי לחבק. הטראומה הגדולה היא המהירות שהכל קרה, אבא שלי נפטר, אמא שלי חולה. החלטתי שאני רוצה שיכניסו אותי לחדר עם אמא שלי בבי"ח, ביקשתי אישור מיוחד לשבת שבעה עם אמא שלי. השגתי את האישור.

רציתי פשוט לחבק את אמא שלי, אישרו לי והכינו לי חדר ולא הלכתי ולא התקרבתי, בדיעבד אני שמחה שלא עשיתי את זה, כי אמא שלי הייתה יכולה לקבל התקף לב רק מלראות אותי. שחררו את אמא שלי אחרי שבוע וחצי. החיים התהפכו לנו. בשבילי קורונה זה לא עוד מילה, טרגדיה גדולה. ב-3 ימים איבדנו את אבא שלי, רק בגלל ההתנהלות הלקויה של משרד הבריאות, ממש ככה" ,היא מוסיפה בכאב עצום.

כשהוא הגיע לבי"ח, חשבתם שזה יכול להיגמר במוות?

"ממש לא, אמא שלי אמרה – הבאתי אותו בידיעה שהוא חוזר בוודאות, והוא לא חזר. היום אני חושבת שאולי עשיתי טעות שהבאתי את אבא שלי לבית חולים. לא הייתה אלטרנטיבה. תמוה איך הגיע לבי"ח עם 100% סטורציה ותוך יומיים נגמר, יש פה משהו שצריך לבדוק אותו. אני מודה שהרופאים בטיפול נמרץ עשו הכל ונלחמו על אבא שלי ועשו הכל. זה לא הזמן כרגע לחפור מה קרה, אבל אני כן אעשה את זה בהמשך כדי לסגור מעגל. חשוב לי לשמוע מה קרה לאבא שלי, כל הזמן יש ספקות ומחשבות"

מה היה צריך לקרות אחרת לדעתך?
"ביום הראשון כשביקשנו בדיקה – הם היו צריכים לשלוח ולעשות, לא לחכות 11 יום עד האפשרות לעשות בדיקה. משרד הבריאות זה גוף שצריך לעשות שם סדר. אני מבינה שהייתה אנדרלמוסיה, ועדיין, לא בדרך הזו. אם לא היו חוסכים את הבדיקה הזו, אני כמעט בטוחה שאבא שלי היה מקבל טיפול והיינו מצילים אותו. אבא שלי הגיע כבר גמור לבי"ח"

איך נראית שגרת היום יום שלכם?
"נורא קשה. הייתה להורים שלי זוגיות מדהימה של 60 שנה, מגיל 15 ביחד. אנחנו לא יכולים להרים את הראש. אמא שלי יושבת ובוכה. היא אומרת שאם הייתה יודעת שאבא שלי בחדר ליד – היא הייתה נכנסת אליו. המחשבה שלא יכולתי לראות את אבא שלי מרסקת אותנו עד היום"

התקופה שעברה מאז לא ריככה קצת את האובדן?
"ממש לא, שום דבר. הטראומה היא לא פשוטה, איבדנו אותו בצורה מכוערת, מהר מדי ויש לנו עוד הרבה לעבור. זו אי-פרידה שלא נותנת לנו שקט.

לאיריס אברהם חשוב להעביר מסר חד וברור: "אני מבקשת בכל לשון של בקשה – הישמרו לנפשותיכם. אין סתם, קורונה זה לא סתם, איבדתי את אבא שלי. לא לזלזל, זה לא יעבור לבד. חובה לעטות מסכות ולשמור על ריחוק".