להאיר את האור שבילד שלי

חנוכה – חג האורות, שמונה ימים, שמצריכים מאיתנו הכנות שונות, אנחנו מארחים, מתארחים ובין היתר נערכים עם מגוון דברים כמו: נרות, סביבונים, מטבעות שוקולד, סופגניות, לביבות ואיפה בכלל אכסנו את החנוכיות?

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

כמו שאנחנו נערכים עם כל הרשימות בחגים, כמה אנחנו בעצם מתכווננים בעניין זה בהורות שלנו? והכוונה מעבר ללוגיסטיקה הרבה של: מי מוציא היום, לאן הולכים, חוגים, גינה, תיאומים עם חברים, בדיקות, ועוד המון משימות.

אלא, עד כמה אנחנו מזמנים לילד שלנו רגעים ממלאים, מעצימים, ומזינים אותם כך שהילד יגדל להיות מעודד מבפנים? כי כשמיכל העידוד של הילד שלנו מלא, יש לו את האומץ לנסות דברים חדשים ויש לו את האמונה בעצמו שהוא יכול – גם אם זה לא הולך לו חלק, מתפתחת אצלו הראייה החיובית כלפי עצמו, שהוא מסוגל להתמודד במצבים שונים בחיי היום יום – הוא חווה את עצמו כילד עם כוחות ותושייה. אמנם לנו ההורים,  אין שליטה על איך הילד שלנו יחווה ויפרש את המציאות ועל המציאות עצמה, אך יש לנו המון השפעה, כי הילדים לא נולדים עם אותו מעגל עידוד פנימי, אותו “מיכל דלק”,  אלא אנחנו המראה שלהם בתחילת דרכם בעולם, דרך העיניים שלנו הם רואים את עצמם, ומה הם רואים?הרבה אור על – היש או הרבה אור – על האין?

לכבוד חג החנוכה קבלו שמונה המלצות איך לשקף ולהגדיל את האור שבילד שלי, כשהנרות הם הסמן למודעות שלנו – התזכורת, לנו ההורים. בואו ננסה להבין איך באמת כדאי לעודד את הילד שלנו כדי שבסופו של דבר הוא ילמד לעודד את עצמו:

לזהות את מה שמוערך בעיני ילדכם – תכונה ספציפית, שהוא מעריך בעצמו או באחר, תזהו את הרגעים גם אם הם קטנים, שהם קורים. אפילו תייצרו רגעים נוספים כאלו, שהוא יוכל להביא זאת לידי ביטוי, כדי שתוכלו לספר לו ולתאר לו את מה שאתם רואים, שתוכלו לשמוח אתו כשזה קורה, להתלהב אתו, לשקף לו ממש באותו הרגע, כדי שהילד שלכם יידע על עצמו, שיחוש וירגיש אתכם כשזה קורה. אתם זוכרים את הרגע שהייתם ילדים ופתאום סיפרו לכם משהו שקיים בכם? משהו מוערך בעיניכם, שפתאום קיבל תוקף- זו מתנה לחיים.

נאיר על הרגעים הטובים – לעתים  ביומיום אנחנו לוקחים את אותם רגעים קסומים כמובן מאליו, ומה שזוכה לקול תרועה, עצירה, הסברים וריקודים זה אותם הרגעים הפחות נעימים. לכן ננסה להפוך את המשקלים בבית, לראות יותר את המקומות שכן, ולתת להם מקום, הסבר ותוקף, וברגעים שפחות, נגיב בצורה קצרה יותר, עניינית ואסופה ובעיקר ספציפית לאותו רגע ומצב, בעצם אור גדול על החיובי, ואור קטן ואסוף על הדברים המפריעים.

נדגיש כל התקדמות גם כשהיא קטנה – נכיר בקצב של הילד שלנו ונאיר על הדרך וההתקדמות שלו ביחס לעצמו, כי מאמץ והשקעה ניתן לשחזר, ובעצם כך, אנו משקפים את התנועה החיובית שלו, את ההתקדמות והתגברות שלו, את האומץ לנסות, וכשילד מקבל עידוד על המאמצים וההתקדמות אישית יהיה לו האומץ להמשיך להתאמץ, לנסות וכך להתקדם.

הקשבה – לפעמים כל מה שאדם צריך, זה שמישהו היקר ללבו יקשיב לו, וזה אנחנו – ההורים לילדינו. זאת בלי לרוץ לתת פתרונות, רעיונות והצעות, או להציג את הצד השני, ולנתח אתו את מה שהוא עשה ולמה לדעתו זה קרה אלא, לעצור רגע, ולהיות אתו, וכך נשדר ל: “אתה חשוב לי אני אתך”, כי לעתים, כל מה שהוא צריך זה שנהיה שם לצידו, נחבק אותו ובעיקר ניתן לו את התחושה שהוא “מוקשב” ומובן, וכך בעצם הוא יוכל להקשיב יותר טוב לעצמו ולחשוב רגע בשקט את המחשבות שלו. תחשבו כמה מנחם ומרגיע גם לנו המבוגרים שיש לצידנו משהו שנותן לו מקום בטוח לפרוק ולאוורר תחושות וזאת עם עיניים טובות, אוהבות ומבינות.

קבלה – לקבל את הילד שלי כפי שהוא בזה הרגע, שהוא אהוב ללא כל סיבה, רק מעצם היותו הוא.
לתת מקום לדעה שלו, לייחודיות שבו ולהכיר ברצון שלו, כשלעתים נוכל למלא את רצונותיו ולעתים, בעצם רק נכיר בהם אך לא נפסול או נשפוט את זה שהוא חושב ככה או רוצה ככה, לא ננסה לשנות אותו, אלא – ניתן לו את ההרגשה שיש לו ערך כפי שהוא, עם מחשבותיו, רגשותיו, וחלומותיו.

נאפשר להם להתנסות – נעודד לעצמאות, כמו למשל: לאפשר להם למזוג לעצמם שתייה, לחפש לעצמם את המשחק שאבד בבית או בגינה.  כשהרעיון הוא  שיתנסו בעשייה – הן עבור עצמם והן עבור הבית בכלל  “במשימות של גדולים”, שיהיו חלק מהבית, גם אם זה לא מדויק אלא “על בערך”. חשוב לאפשר לו, שיוכל להעז ואף להתנסות במתן פתרונות, כדי שהילד יידע לסמוך על עצמו ולהאמין ביכולת שלו לפתור מצבים שונים ובעיות.  הרי יש יותר מדרך אחת והדרך שלנו ההורים היא טובה אך בואו ניתן גם לו מקום להביא לידי ביטוי את הדרך שלו, את התשובה שלו.

התייעצו אתם – אנחנו בדרך כלל מתייעצים עם מי שדעתו מוערכת בעיננו, מישהו הקרוב לנו, וכך מאפשרים לו תחושת ערך. לכן, התייעצו עם ילדכם גם לגבי דברים הקשורים בו וגם בנושאים הקשורים למשפחה כולה. תנו מקום לרעיונות שלו, כאילו היו אלו רעיונות של חברה טובה, לדוגמה: עם איזה נעליים כדאי ללכת, מה כדאי שנכין היום לארוחת ערב לכולנו? מה אתה מציע שנכתוב בברכה? לאן כדאי שנסע לטייל בשבת? בגילאים הצעירים, כדאי לתת שתי אפשרויות, שיתאמנו על בחירה, הבעת דעה והמלצה, כדי שירגישו שדעתם נחשבת בבית, ולאט לאט לאפשר להם לחשוב באופן פתוח ורחב יותר שיוכלו להתאמן ולפתח חשיבה עצמאית ויצירתית עם רעיונות חדשים, שיש להם מה לתרום ולתת – לעצמם ולמשפחה כולה. שיידע שאנחנו סומכים עליו, וכך אף ידע לסמוך על עצמו.

חישבו על תכונה שהייתם רוצים שתתחזק אצל הילד שלכם – חפשו אותה בנרות… את הרגעים שאתם רואים או מגלים את הניצוצות של אותה התכונה – תאירו ותשקפו לו את היכולת שראיתם, גם אם היא מופיעה ממש בצורה קטנטונת. הילדים שלנו נולדים עם ארגז תכונות רחב ומגוון, את חלקם אנחנו רואים בקלות ואת חלקם אנו צריכים לחפש עם פנס, כדי לזהות אותם ולגלות את הרגעים, שהם שם – ועליהם יש להאיר באור גדול.
כי מה שמתמקדים בו גדל!
אז רגע לפני שרצים להעיר, להגן, לתקן, ללמד, לחנך להסביר – מאותן כוונות טובות, קודם חשוב לרוץ להאיר על הכוחות של הילד, על מה שיש, על החיובי וכך נעזור לו לגלות אותם על עצמו.

כדי שבמיוחד המקומות האלו יזכו בקרקס ודרמת ההתרגשות, כדי שהרגעים האלו יצרבו להם חזק בזיכרון, שעליהם יהיה הפרוג’קטור הגדול, כדי שמיכל העידוד שלהם יתמלא בכל אותם יכולות וכוחות מופלאים. כי כשילדינו ירגיש אור מחמם ונעים, אוהב ומאמין, הוא יוכל לזרוח ולהעז וכך אט אט אף יידע להדליק בעצמו את האור שבפנים.

חג אורות שמח!

הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך.

מוזמנים לעקוב בעמוד הפייסבוק בנושא ההורות, ארבל שרייבמן – הדרכת הורים

לטורים קודמים:
המלצות לקראת החזרה ללימודים

אחת המתנות הגדולות שאפשר לתת לילדים

משעמם לי… מכירים את זה?