"תהיו עם חיוך – תהיו שמיח"

"אל תחפש השראה, היה השראה". זהו אחד מבין שורה ארוכה של ביטויים ציטוטים המדהימים אותם ניתן למצוא ביומן המלחמה "להיות שמיח – היומנים של עידו", ספר מעורר השראה שיצא לאור בימים אלה, ומספק תיעוד מדהים ובלתי אמצעי מרשמיו של סמ"ר עידו שמיח ז"ל.

עידו, בן 20 בנופלו, תושב גני תקווה, גיבור ישראל ולוחם סיירת הנח"ל, נפל בינואר 2025 בקרב בצפון רצועת עזה, כשהוא מותיר אחריו הורים – אורי ועפרה ו-3 אחים: עומר (אחיו התאום), עדי ואיתי.

הוא נולד וגדל באור יהודה, כאשר בגיל 10 עברה המשפחה לגני תקווה. הוא התחנך בתיכון "מיתר" בעיר, שם הפך לדמות בולטת כבר מן השנייה הראשונה שדרך בתחומי בית הספר. כבר כתלמיד הפגין יכולות גבוהות, בדגש על תואר 5 יח"ל במחשבים, זאת לצד עיצוב אופיו כתלמיד שקט, מצטיין ואחראי.

אביו של עידו, אורי, מספר על "ההברזה הגדולה". "עידו וחבריו החליטו לעשות יום אחד מתיחה למורה – היא תיכנס ולא יהיה אף אחד בכיתה. עידו והחבורה ברחו לטיילת, דרך אולם הספורט, רק כדי להצטלם ולחזור לשיעור. עידו היה יוזם ומנהיג שסוחף אחריו אנשים, בבית הספר, בצבא וגם בחייו האישיים. החבורה קיבלה עונש להגיע כל יום בשעה שבע בבוקר במשך שבוע, אך עשתה מהלימון לימונדה – הם קנו מאפים, ישבו, אכלו ושתו וצחקו יחד.

בכיתה י', עידו הדריך בצופים, שם העביר לחניכיו ערכים של ציונות, מנהיגות, אחריות אישית ותרומה לזולת. אימו עפרה, מספרת על טוב ליבו יוצא הדופן ועל כך שידע לראות גם את האנשים "השקופים". כך למשל כשביום קיץ ראה גנן ואת בנו עובדים בגינה, מיד יצא להביא להם מים קרים. בכיתה י"א, בתקופת הקורונה, באה לידי ביטוי רוחו היזמית. היה זה כאשר עידו פתח יחד עם אחיו התאום עומר עסק לפיצות.

"להיות עידו – להיות בן אדם"

על אף שיכול היה בקלות לייעד את עצמו לשירות בתחום המחשבים בו הצטיין בצה"ל, עידו שאף כבר מגיל צעיר להתגייס ליחידה קרבית. הוא סיים גיבוש לסיירת מטכ"ל, אותו עבר בהצלחה, כולל קורס חובשים וקורס מ"כים. יומיים לאחר סיום הקורס האחרון, הגיע השבעה באוקטובר, כשעידו מוצא את עצמו מהר מאוד בתוך הלחימה בין הסמטאות הצפופות של רצועת עזה. במשך חודשים ארוכים לחם כתף אל כתף עם חבריו בשורה של זירות קרב מורכבות, כולל כיבוש ציר פילדלפי, בסג'עיה ובשכונת רימאל. בנוסף, אף היה לאחד מהוגי צוות הרחפנים של סיירת הנח"ל ושותף לתורת הלחימה כסמל מחלקה.

אלא שלצד היותו לוחם מוכשר החותר למגע, עידו ייזכר קודם כל ולפני הכל כבן אדם. סיפור אחד ומרגש מני רבים בוחר אביו לשתף. "עידו התרים את כל החברים שלו בגני תקווה דרך פוסט בפייסבוק, למען החיילים שלו. הוא הצליח להתרים סכום מכובד של כעשרת אלפים שקלים, אותם המיר לסלי שי ברשתות השיווק. כך, בהפוגות הקצרות כשחזר מהלחימה, היה עובר בין בתי משפחות החיילים שלו ומחלק להם את התווים. יום אחד הוא אפילו שלח אותי לרכוש נעליים לאחד מחייליו. הוא סיפר שהנעלים שלו היו מרופטות. הסתבר שאותו חייל לא ידע שעידו היה זה שרכש לו אותם. רק בהלוויה כשסיפרתי את הסיפור הזה, הוא ניגש אליי ואמר 'זה אני'. זה היה מרגש במיוחד".

עדות נוספות ליכולת הנתינה המיוחדת של עידו ניכרת ביומן המלחמה שלו, עליו עמלו במשפחה משך זמן של כתשעה חודשים. "עידו כתב בכתב יד מאוד ברור וקריא, בזמנים שהיו לו בעזה בין הקרבות. הוא כתב בצורה אותנטית להפליא. אחד הסיפורים שתפסו אותי בספר היה שסיפר כי הם פגשו סוס שהבעלים שלו עזב אותו. זה היה בשכונת רימאל הנחשבת לשכונה היוקרתית של עזה. הוא סיפר על סוס שהתהלך לאורך קו החוף, קדימה ואחורה. ללא אוכל ומים. הוא כותב שם 'לא ידעתי שגם בעלי חיים יכולים להיות בדיכאון'. בהמשך הוא מספר שפגש גור כלבים באחד הבניינים שטיהרו. אותו גור היה מפוחד ורועד. לאט לאט, אחרי שהעניקו לו אוכל, מים ובעיקר אהבה, הגור התאושש והפך לחלק מהם. עידו מספר 'שברגע שישתחרר הוא יאמץ כלב בעצמו'. לצערי, הוא לא זכה לכך. אנחנו במשפחה ניסינו לסגור מעגל דרך הכלב ג'וני שאימצנו, זמן קצר לאחר נפילתו".

אורי מספר כי בספר כותב עידו גם על שורה של נושאים מרתקים נוספים, ביניהם ערכים, פיקוד, מסקנות ולבטים מהלחימה ועוד שלל הפתעות. לדבריו, "הייחודיות של הספר, מעבר לאותנטיות שבו, הייתה שבחרנו לקחת ציטוטים על עידו, ומסביבם הוספנו ציטוטים מהמקורות. לא רק מהתורה ומהתנ"ך, אלא גם מהתלמוד, מההיסטוריה המודרנית ופילוסופיה".

זוהי דרך ההנצחה שלכם למעשה?

"אנחנו החלטנו לדבוק בהנצחה חיה. עם כל הכבוד, אנחנו פחות מאמינים בקירות זיכרון או במונומנטים אחרים. כשבוע לאחר השבעה, ובעזרת ליזי דלריצ'ה, ראש העיר, שהיא גם חברה טובה שלי, ביקשתי להיכנס לתיכון "מיתר" כדי לספר את הסיפור של עידו. תוך שבוע התחלתי במיזם הזה. אני מרצה במשך כחצי שעה על עידו, כל פעם בפני כיתה אחרת. לאחר מכן, אני גם מלמד אותם מתמטיקה לבגרות. התלמידים ממש מצפים לזה. חשוב להם לשמוע על עידו, ועבורי זו זכות גדולה.

יש גם מכינה קדם צבאית בשם 'פאזל ישראלי' לזכרו של עידו הפועלת ברמת-גן. המחזור הראשון שלה כבר הסתיים. היא כוללת מתנדבים הפועלים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של מדינת ישראל".

איזה רגע הכי מדבר אליך ביומן שלו?

"יש הרבה מאוד קטעים. אחד מהם שאני לוקח איתי טמון בעובדה שהוא היה באמת שלם עם כל מה שעשה. באחד הקטעים הוא מספר בעיצומו של יום העצמאות. 'אנחנו עושים פה את העבודה השחורה, בחום ובקור, כדי שאנשים יוכלו לחגוג. מי יודע, יכול להיות שאת יום העצמאות הבא לא נזכה לחגוג' ".

איזה מסר היית רוצה להעביר לקוראים? כיצד ניתן ללכת במורשתו של עידו?

"הסלוגן שלנו הוא 'להיות עידו – להיות בן אדם'. חשוב לי שידעו שאת עידו והחברים והחברים שלו לא עניין שום דבר אחר, פרט לביצוע המשימה על הצד הטוב ביותר. לא פוליטיקה ולא כלום. הם היו חדורי מטרה ודבקים במשימה, נטולי כל אינטרסים. זה משהו שכולנו צריכים ללמוד".

לרכישת הספר לחצו כאן