"המלאך מגני תקווה": הכירו את התיכוניסט שמנהל מוקד חירום ארצי ואימפריית ג'חנון מהבית

בעוד שמרבית בני הנוער בגילו עסוקים בעיקר בעצמם, הכירו את מי שמוכיח שאפשר לקחת אחריות עוד הרבה לפני שמקבלים את תעודת הבגרות. הכירו את עידו גלעדי (יחגוג 18 בקיץ הקרוב ומתגייס בנובמבר הקרוב), תלמיד כיתה י"ב בתיכון מית"ר בגני תקווה, המגלם בדמותו את 'הישראלי היפה', כזה שרואה 'מעבר לדבשת של עצמו' ותורם לקהילה.

מזה שלוש שנים שעידו פועל בהתנדבות רציפה ואינטנסיבית בארגון "ידידים – סיוע בדרכים", כשהוא מציג שילוב יוצא דופן של אחריות ניהולית ועשייה מבצעית בשטח.

את מסלול ההתנדבות הוא החל לפני כשלוש שנים כשהיה בכיתה י'. "זה התחיל במסגרת חובה בתיכון להשלים שעות במסגרת מעורבות חברתית. הגיעו אלינו לכיתה נציגים מכל מיני ארגונים התנדבותיים. אחד מהם היה 'ידידים'. השארתי את הפרטים ומאז הכל היסטוריה. בהתחלה הגעתי להדרכה בתור מוקדן. הייתי מוציא קריאות ומנחה את בעלי התפקידים לאן הם צריכים להגיע. כעבור חצי שנה המנהלת ביקשה שאתקדם בתפקיד, כי הרגישה שאני יכול לסייע בתור אחמ"ש במוקד. זה כבר תפקיד עם אחריות גדולה יותר, כולל טיפול בקריאות בכל הארץ והוצאה של קריאות ממוקדנים אחרים. מאז אני שם, משתדל לתרום מעצמי כמה שיותר".

וזה עוד לא הכל. הפעילות ההתנדבותית האינטנסיבית של עידו נוגעת גם במעגלים רחבים יותר: סיוע ישיר לאזרחים במצבי מצוקה, ניהול והובלת מוקד ארצי המשפיע על אלפי פניות, ליווי והכשרת בני נוער מתנדבים וכן תרומה קהילתית יזומה בתקופת חירום לאומית.

עידו, ספר לנו על אירוע מיוחד שזכור לך במסגרת ההתנדבות?

"כל הסיפורים הם משמעותיים, והאמת שהיו הרבה בתקופה שאני מתנדב. בעיקר חילוצים של ילדים שנתקעו ברכב. הסיפור הכי מיוחד שהיה לי קרה בשנה שעברה. יצאתי לקריאת חירום של ילד שנתקע ברכב בסביון. הקריאה הייתה ממד"א ויצאתי לשם במהירות.

חשוב להבין ש-'ידידים' הם היחידים שרשאים לפרוץ רכב מבלי לגרום נזק. כשהגעתי למקום, אני זוכר התקהלות ענקית של אנשים – מד"א, איחוד הצלה, מכבי אש. כשהגעתי והאבא בא לקבל את פניי, הייתי בהלם. כעבור שנייה, קלטנו שאנחנו בני משפחה. מיד הסתבר שאני אפילו מכיר את הילד שהיה נעול ברכב, שגם הוא קרוב משפחה שלי. זה היה רגע מרגש במיוחד".

עד כמה ההתנדבות טבועה בך?

"ההתנדבות היא חלק עצום ממי שאני היום. היא עיצבה את האופי שלי במובן מסוים אפילו. ברמה האישית, כיף לראות עד כמה אנשים מעריכים את העזרה שהם מקבלים. יש אנשים שבהלם שזה בחינם. בשבילי – זה פחות העזרה שאני נותן, אלא יותר הזכות לעמוד לצד אדם בשעת מצוקה או חוסר אונים. יש מקרים בהם גם אם אני לא יכול לעזור, עצם הנוכחות שאדם מרגיש שיש מישהו שנמצא לצידו, שווה המון".

ציפור קטנה לחשה לנו שאתה כבר מנהל עסק מצליח.

"זה נכון. יש לי עסק משלי של ג'חנון בבקעת אונו. כבר כמה שנים שאני מכין ג'חנונים בבית. כמשפחה תימנית, זה התחיל מזה שאמא שלי לא הייתה מצליחה להכין היא פחות טובה באפייה, וכך מצאתי את עצמי לוקח פיקוד על האירוע הזה. הייתי מכין בבית ואחותי מאוד 'לחצה' עליי להתחיל למכור. מבלי שהיא שאלה אותי, היא החלה לפרסם אותי בקבוצות הווטסאפ באזור וברשתות החברתיות. זה צבר תאוצה ומהר מאוד החלו להגיע הזמנות.

מאז, כל יום אחרי הבית ספר, אני עובד במטבח כמה שעות, כשביום שישי אנשים מגיעים לאסוף מהבית. אני מאוד אוהב את זה. זה מאפשר לי גם להיות בבית, לבחור לעצמי כמה אני רוצה לעבוד. אני סוג של 'הבוס' של עצמי, וזה ממש נחמד. לפעמים גם נעזר בחברים, כשיש עומס".

מה נאחל לך?

"שאמשיך להתנדב. מצפה לי עתיד רחוק בארגון. בהזדמנות הזו אני קורא לעוד בני נוער וצעירים כמוני להירתם ולהתנדב. כל אחד לפי יכולתו. אני יכול לומר להם שההתנדבות תחזיר להם כפול ממה שהם נותנים. תחושת סיפוק שאין שניה לה".

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> לחצו כאן

קרה משהו מעניין בשכונה? נתקלתם בסיפור שחייבים לספר? צרו איתנו קשר במייל [email protected] או בוואטסאפ