“משיקום עצמי לשיקום של אחרים”: סיפורה מעורר ההשראה של מלי פלג

“לעולם לא מאוחר להגשים את החלומות שלנו, צריך לעוף על החיים ולקחת בשתי ידיים את מה שיש להם להציע”. כך מסכמת מלי פלג (67), תושבת גני תקווה את הריאיון שביצענו איתה, לרגל תערוכת “הכוח לחיות”, המציגה בימים אלו בגני תקווה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

בתערוכה עצמה מציגה מלי פסל אותו יצרה, וזאת במסגרת אינסוף עיסוקיה לאחר יציאתה לפנסיה. אנחנו עוד נחזור אל הפסל הזה בהמשך הכתבה.

לפני 50 שנה בדיוק, בשנת 1974, נקלעה פלג לאירוע בני הערובה בבית הספר במעלות, אירוע שהסתיים ברציחתם של 22 מחבריה ללימודים. פלג עצמה נפצעה קשה ויצאה לשיקום ארוך.

בראיון מעורר השראה מחזירה אותנו מלי לרגעי האימה, לרופא המשקם בבית החולים שהפך למנטור שלה וסייע רבות בהגשמתה העצמית דרך עזרה לחיים, וגם כיצד הגשימה את כל חלומות נעוריה עם יציאתה לפנסיה.

מלי שלום. לפני שנגיע לתערוכת “הכוח לחיות” העוסקת ביציאה מטראומה, ספרי קצת על הטראומה האישית שלך.

“נושא התערוכה הוא אכן אירוע ה-07.10 שהביא איתו תחושות נוראיות, שצריך לנתב אותן בדרך כלשהי.

אני מסתובבת עם אותן תחושות מאז האירוע אליו נקלעתי כתלמידת כיתה י”א.

יצאנו לטיול שנתי מטעם בית הספר שלנו צפת, וישנו בלילה בבית ספר במעלות, פעם היינו בטיולים ישנים בבתי ספר ולא כמו היום.

בסביבות השעה 2 לפנות בוקר חדרו מחבלים לשטח בית הספר.

הם לא ידעו שאנחנו לנים שם, והתכנון המקורי שלהם היה לארוב לתלמידים שיגיעו למחרת בבוקר לבית הספר, זה היה סוג של “מתנה” לא צפויה עבורם, קצת אולי כמו שמסיבת הנובה הייתה “הפתעה נעימה” עבור מחבלי חמאס.

לאחר כמעט 16 שעות של התבצרות בכיתה, וניהול משא ומתן עם המחבלים, הוחלט בצה”ל על פריצה למתחם וניסיון השתלטות על המחבלים.

ההשתלטות הייתה כישלון קולוסאלי, שבמהלכה טבחו בנו המחבלים ללא רחם.

אני חטפתי שישה כדורים ברגל שמאל וכיום היא משותקת כמעט לחלוטין. 22 מחברותיי וחבריי קיפחו את חייהם באירוע הקשה”.

מדובר בטראומה גם לגוף וגם לנפש.

“לגמרי. אתה יודע אומרים שהרפואה מאוד מתקדמת היום, ושפצועים משתקמים ומצליחים לעמוד על הרגליים, אבל הנפש נשארת פצועה, ואותה הרבה יותר קשה לרפא, אבל זה אפשרי, אני הוכחה חיה לזה”.

איך הצלחת לעשות זאת באופן אישי?

“לאחר הפציעה הקשה שלי הגעתי לבית החולים בצפת. הבנתי מהר מאוד שאני לפני שיקום ארוך מאוד.

הייתי נערה עם הרבה חלומות. רציתי להיות שחקנית, להיות זמרת ועוד הרבה חלומות כאלה.

היה שם בבית החולים רופא אחד שטיפל בי. הוא אמר לי, עזבי את החלומות הללו בצד, תתחילי לחשוב על חלומות אחרים.

זה היה לי קשה לשמוע את זה, אבל לימים האמירה הזו שלו שינתה את חיי”.

מה הייתה ההצעה שלו?

“הוא הציע שאני אלך ללמוד. זה היה נראה לי בזמנו הדבר הכי רחוק ממני, אני בכלל רוצה להיות שחקנית וזמרת, מה ללמוד עכשיו? אני בכלל לא יודעת מה בא לי ללמוד.

לאחר שיקום עצמי מאוד ארוך הבנתי מה אני רוצה ללמוד – אני רוצה לעזור לשקם אחרים, ואני מחליטה ללכת ללמוד עבודה סוציאלית, הרבה בעזרת אותו רופא, שהפך בדיעבד למנטור שלי”.

וכך מלי עושה. לאחר שיקום של מעל שנה, היא מתחילה ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן ומתחילה לעבוד בתחום השיקום.

לאחר מספר שנים של עבודה במחלקת הרווחה של עיריית קריית אונו, פותחת מלי בקריירה ענפה של 30 שנה כעובדת סוציאלית בבית החולים איכילוב.

במהלך עבודתה שם פוגשת מלי באנשים בדיוק כמוה, נפגעי בריאות שחוו את אותם פחדים הכרוכים בטיפול ושיקום ארוך.

“העבודה באיכילוב הייתה מבחינתי סגירת מעגל”, מוסיפה פלג. “מהטראומה שלי למדתי איך לעזור למטופלים להבין שאסור להרפות, פיתחתי שיטות שעזרו למטופלים איך להרים את הראש גם כשמרגישים שאין אופק”.

בשנת 2019, לאחר קריירת שיקום ארוכה, יוצאת מלי לפנסיה, אך במקום לשבת ולנוח, מחליטה מלי שזו העת להגשים את כל החלומות שלה כנערה אשר נדחקו, והיא יורה לכל הכיוונים.

“אני משחקת בתיאטרון חובבים ביהוד וכבר השתתפתי בשבע הצגות, אני רוקדת ריקודי בטן, הוצאתי 10 שירים ושני ספרי ילדים, וגם התחלתי לעסוק בפיסול, ואחד הפסלים שלי מציג היום בתערוכה בגני תקווה”.

בואי ניגע באמת בפיסול. איך את מגיעה לעולם הזה?

“ממש במקרה. בשיטוט בפייסבוק גיליתי כי יש אומנית פסלת בשם דינה בבאי שיש לה סטודיו פה בגת רימון. הפרסומת לסטודיו קסמה לי והחלטתי לגשת לראות במה מדובר. נגעתי פעם ראשונה בחומר והתאהבתי.

תוך כדי שאני נוגעת בחומר אני מרגישה שאני יודעת בדיוק מה בא לי ליצור. בארבע שנים שאני בסטודיו פיסלתי קרוב ל-20 פסלים”.

איך הפך אחד הפסלים שלך להציג בתערוכת “הכוח לחיות”?

“את הפסל המציג אני חשבתי בהתחלה לתרום למוזיאון יד לבנים בסביון. האחראי שם הציע לי בחוכמה לתרום אותו בגני תקווה, מקום מגוריי.

כשפניתי לגני תקווה נאמר לי על התערוכה הזו, ושהפסל שלי ממש מתאים להציג שם. זהו הפסל היחיד בתערוכה, כל שאר המציגים הם ציורים”.

מה הייחודיות בפסל הזה?

“היצירה הזו משקפת מגוון גדול של תחושות. יש גם זעקה אילמת, ומצד שני גם תקווה.

אלו רגשות סותרים לכאורה, אך הם כולם נמצאים בתוכנו.

זו יצירה שלדעתי מדברת היטב בעד עצמה, ואומרת ללא מילים שגם משבר גדול ניתן לצמוח ולמצוא את התקווה, וזה גם המסר שלי לכל מי שקורא את הכתבה הזו”.

מעבר לשלל עיסוקיה, מלי פלג היא גם פסיכותרפיסטית המעניקה טיפולים זוגיים ומשפחתיים בקליניקה בביתה שבגני תקווה.

תערוכת “הכוח לחיות” פתוחה לקהל הרחב בקומת הכניסה של מרכז הבמה בגני תקווה עד ה-28/11.

 אולי יעניין אותך גם:

ההרשמה לכיתה ז’ למחוננים בשנת הלימודים הבאה (תשפ”ו) בחטיבת הביניים סביון-גני יהודה נפתחה

אוזלת היד של עיריית קריית אונו והמשטרה: כ-10 רכבים נגנבו בסוף שבוע אחד