האספן מקריית אונו: האיש שהקים את חנות התקליטים הפרטית הגדולה בישראל

אם הייתם נכנסים לחנות התקליטים של אמנון שלמון בקריית אונו (שהוא גם שותף במשרד הפרסום ויחסי הציבור "שלמון-ריבלין"), הייתם פוגשים איש שהמוזיקה היא נשמת אפו. בגיל 10 כבר אסף תקליטים, קלטות, טייפים, די.וי.די, פטיפונים ולייזר דיסק. בגיל 17 היה בעליו של אוסף עם 3,000 תקליטים וכיום הוא מנהל את אחת מחנויות התקליטים הגדולות בישראל עם למעלה מ-50 אלף תקליטים למכירה. בדרך הספיק להיות עיתונאי מוזיקה, מפיק פסטיבלים, יחצ"ן של להקות רוק ואפילו – תאמינו או לא – ממציא הסיגריה האלקטרונית. זהו סיפורו של אדם שהפך תשוקה ילדותית לאימפריית מוזיקה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

בגיל 10, כשילדים אחרים שיחקו בחוץ, שלמון כבר היה שקוע עמוק בעולם המוזיקה. עם רדיו טייפ קטן שקיבל מהוריו, הוא היה מקשיב למצעדי הפזמונים, משנן את כל השירים בעל פה וזוכה בפרסים מתחנות הרדיו. "ידעתי את השירים של המצעדים בעל פה, והייתי מרוויח מהם הרבה פרסים – בגלי צה"ל וברשת ג' הוצאתי מהם המון תקליטים", הוא נזכר.

את האהבה למוזיקה ואת הדחף ליזמות קיבל מבית. "ההורים תמיד עודדו", הוא מספר. אביו, שעבד במוסד תחת כיסוי של עובד שגרירות בקיסרות מרכז אפריקאית, ואמו, שעבדה בשגרירות, תמכו בתחביביו. "כשכולם זרקו את התקליטים שלהם, ההורים שלי שמרו על אוצרות כמו החלונות הגבוהים ואריק איינשטיין", הוא מספר.

אבל המוזיקה הפופולרית לא סיפקה את הסקרנות המוזיקלית שלו. "הסגנון קצת שעמם אותי והתחלתי לחפש תחנות אחרות, עד שהגעתי לרדיו צרפת בערבית – 'מונטה קרלו'", הוא מספר. "שם התחיל הגל החדש של שנות ה-80". צעיר ונלהב, פרסם מודעה בעיתון מעריב לנוער בחיפוש אחר תקליט של גרי ניומן. "מכל המדינה פנו אליי בסך הכל שלושה אנשים, ביניהם יואב קוטנר ורונן הופמן מלהקת DXM. התחלנו להחליף חומרים ואינפורמציה".

מכתיבה ליח"צנות

בגיל 13 החל שלמון לאסוף תקליטים ברצינות. כדי לממן את התחביב היקר, עבד בכל עבודה אפשרית – שמרטף, שטף מכוניות, וגם החל לכתוב בעיתונים. "תוך כמה שנים, כשלאנשים בקושי היו תקליטים, לי כבר היו 3,000", הוא מספר. "אספתי עם הזמן גם תקליטים נדירים – משושים מוזרים, תקליט בצורת מפה של אוסטרליה, הולוגרמה של פינק פלויד".

בגיל 17 כבר כתב במספר עיתונים שונים, ובגיל 21 היה בעלים של העיתון "מוזיקה פלוס". "בשנות ה-90 הייתי המפיק והבעלים של הרבה מהפסטיבלים החשובים בארץ", הוא נזכר. "פסטיבל 'רוק באלנבי' עם נושאי המגבעת ופרדוקס, פסטיבל הרגיי בנמל תל אביב. רוב המקומות החשובים – קולנוע דן, פינגווין – הייתי עושה שם יחסי ציבור ומפיק אירועים".

איך זה התחיל?

"זה התחיל מזה שכתבתי בעיתונים על מוזיקה. הלהקות שכתבתי עליהן אהבו את זה ואמרו לי 'בוא תהיה היחצ"ן שלנו'".
כך הפך לאמרגן של להקות רוק ישראליות כמו סיאם (יחסי ציבור), מיסידיי ופרדוקס.

מתנה ליום הולדת

שלמון בילה תקופות ארוכות באנגליה, שם נפגש עם ענקי המוזיקה. "ראיינתי את איירון מיידן ולהקת קיס, ראיתי את ההופעות הגדולות – יו-2, דפש מוד". על רוג'ר ווטרס אותו גם פגש, והיה אליל נעוריו, הוא מספר: "הוא היה אליל של כולם, אבל אכזב אותי קשות עם ההתבטאויות האנטישמיות שלו".

לפני כעשור החליט להפוך את התשוקה למקצוע. "היה לי יום הולדת ואמרתי איך נפנק את עצמי". כך נולד בית התקליט בקריית אונו, שהחל כחנות קטנה מול שכונת רייספלד והתרחב עד שהגיע למיקומו הנוכחי מול הקניון.

היום מכיל בית התקליט למעלה מ-50 אלף תקליטים למכירה, בנוסף ל-20 אלף באוסף הפרטי של שלמון. בין האוצרות: ההדפסה הראשונה של "דארק סייד טו דה מון" של פינק פלויד (כ-4,000 שקלים) והאלבום "נברמיינד" המקורי של נירוונה (3,000-5,000 דולר).

דור חדש של אספנים

"יש כמה סוגים של לקוחות", מסביר שלמון. "הוותיקים שתמיד אוספים, זוגות שאחד מהם זרק לשני את התקליטים והם באים לקנות מחדש, ומעגל חדש של צעירים". הוא מודאג מתרבות הצריכה המודרנית. "הדור של היום שומע בעיקר פלייליסטים, וזה מרגיז אותי", אומר שלמון בתסכול. "מבחינת הצריכה זה גרוע ביותר – הילדים לא מבינים שהם יכולים ליהנות הרבה יותר. אם הם יצרכו תקליטים ודיסקים או פורמטים אחרים שאינם דיגיטליים – יהיה להם הרבה יותר ידע".

עם זאת, הוא רואה גם תקווה: "ישנו נוער פנטסטי בקריית אונו ובבקעת אונו שבהחלט אוהב לחשוב ולדעת. הרשתות החברתיות עוזרות – הילדים נחשפים לשנות ה-80 דרך טיקטוק ואינסטגרם, והם חושבים שזה שיר שיצא עכשיו. כך הם מתחברים למוזיקה איכותית".

מעבר למוזיקה, שלמון גם רשם לזכותו המצאה מפתיעה: הסיגריה האלקטרונית. "לפני כ-20 שנה, יחד עם השותף שלי אילן ג'ורג'י ז"ל, התחלנו עם פטנט מאיטליה של סיגריה שואפת ניקוטין. משם עלה הרעיון לסיגריה האלקטרונית". המיזם הצליח מאוד בתחילה, עד שהמזרח הרחוק החל לייצר חיקויים.

שלמון מגיע ממשפחה מיוחדת: הריבלינים והאורנשטיינים, ממקימי ירושלים לפני 400 שנה. "אנחנו קשורים לגאון מווילנה, לרובי ריבלין, ולספי ריבלין", הוא מספר. "יש הרבה ריבלינים שאפילו לא יודעים שהם קשורים למשפחה".

בגיל 50 פלוס, שלמון מביט על החנות שהקים ועל אלפי התקליטים שמקיפים אותו בסיפוק. "המוזיקה והתקליטים לוקחים ממך המון שעות ואנרגיה", הוא אומר, "אבל זו בדיוק העצה שאני נותן לכולם – תמיד להתעסק במה שאוהבים".

כשהוא מתבונן בלקוחות הצעירים שנכנסים לחנות, מחפשים בין המדפים ומתרגשים כשהם מוצאים תקליט נדיר של פינק פלויד או את ההדפסה החדשה של טיילור סוויפט, הוא יודע שהחלום הילדותי שלו – להפיץ את אהבת המוזיקה – התגשם במלואו. "יש משהו מיוחד במוזיקה", הוא מסכם, "כל אחד יש לו את הטעם שלו, את הבחירה שלו, ואת האמנים שהוא אוהב. זה מה שהופך אותה לקסומה כל כך".

לאתר בית התקליט לחצו כאן 

קרה משהו מעניין בשכונה? נתקלתם בסיפור שחייבים לספר? צרו איתנו קשר במייל [email protected] או בוואטסאפ

אולי יעניין אותך גם:

הגל החדש בקריית אונו: למה דווקא יהודים איראנים מארה"ב בוחרים לרכוש דירות בעיר?

הקו שמנצח את הפקקים בקריית אונו: "מהמוצלחים בגוש דן"