מפעל החיים של אירית גלון מקריית אונו – הופכת חלומות למציאות עבור הקהילה המיוחדת

עבור אירית גלון, קריית אונו היא הרבה יותר מכתובת במנוע חיפוש. היא ההיסטוריה המשפחתית שלה. אימה הייתה לתינוקת הראשונה שנולדה ביישוב, עוד בימים שנקרא "כפר אונו". כיום, כשהיא בראשית העשור השביעי לחייה, היא מהווה חוליה בשרשרת של ארבעה דורות בעיר, הכוללת את בנה ונכדתה. אלא שמעבר לשורשים העמוקים בעיר, אירית הפכה במרוצת השנים לאחד מהקולות הבולטים והמשפיעים בעיר בתחום הצרכים המיוחדים.

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> לחצו כאן

בשיחה מיוחדת עם "אונו ניוז" היא משתפת בסיפורה האישי, באמצעותו השכילה לצאת מן המעגל הפרטי אל הקהילה, כשהיא נושאת את דגל הצרכים המיוחדים בצורה מעוררת השראה. "הבן האמצעי שלי אופיר נמצא על הספקטרום בתפקוד גבוה. מאז שהוא אובחן בגיל 11 לקחתי על עצמי משימה – לקדם אותו כחלק ממפעל חיי. זו עבודה מסביב לשעון שאני גאה לקחת בה חלק. כיום הוא נמצא בעשייה – עובד באגף הרווחה של העירייה, משמש כאב בית בבית הספר יעקב כהן, יחד עם עבודות נוספות".

'להמציא את הגלגל מחדש'

החזון החברתי של אירית מתורגם למעשים בשטח, כשהיא מקימה ומובילה מסגרות המעניקות לחברים עם צרכים מיוחדים תחושת שייכות וגאווה.

בעשור האחרון קידמה שורה של פרויקטים, ביניהם חוג טניס שולחן בבית הספר שילה בו לוקחים חלק כיום 13 ספורטאיות וספורטאים באופן קבוע, כולל שילוב של מאמנים מאגודת טניס השולחן העירונית המשמשים כשופטים במשחקים, ולוקחים חלק פעיל לצד חוג טניס בשיתוף מרכז הטניס העירוני, פעילות תיאטרון פלייבק, חיבור לשבט הצופים העירוני באמצעות משחקי באולינג משולבים, והיד עודנה נטויה.

לדבריה: "הרעיון היה לייצר פעילות בשעות אחר הצהריים עבור מי שמתמודדים עם מוגבלויות. מה שקורה כיום הוא שאחרי גיל סיום בית ספר במסגרת המיוחדות (21), הם נאלצים למצוא את עצמם. המשימה שלי הייתה לסייע להם 'להמציא את הגלגל מחדש'. כמובן שאופיר הבן שלי לוקח חלק בכל הפעילויות הללו".

החלום: בית קפה קהילתי לרווחת האוכלוסייה המיוחדת

במקביל לפעילותה הענפה, עיניה של אירית נשואות כבר אל עבר היעד הבא, בדגש על מהפכה בתחום התעסוקה. "החלום הגדול שלי הוא להקים בית קפה מיוחד שיהיה על טהרת האוכלוסייה המיוחדת", היא מצהירה בגאון.

לדבריה: "היו בעבר ניסיונות להקים בתי קפה שבהם משלבים חבר'ה עם צרכים מיוחדים, אבל לצערי השכר שם הוא לרוב מזערי. לכן, המטרה שלי היא להוביל את המיזם שיקרום עור וגידים, שבו העובדים יתוגמלו ויקבלו שכר הולם. כיום יש טרנד של עגלות קפה, בו יכולים לעבוד במקרה הטוב אדם אחד או שניים. בחלום הוורוד אני רואה בית קפה שוקק בשילוב עם הקהילה, שיקבל גיבוי משמעותי מצד העירייה, בתקווה שמקום שכזה יוכל להפוך ללב הפועם של הקהילה".

אירית משתפת במסר נוסף אותו היא מבקשת להעביר הלאה: "חשוב לי שהחברה שלנו תדע להנחיל ולקבל לתוכה אנשים עם צרכים מיוחדים. בדיוק כמו שיש מענים לחברה הרגילה ולאוכלוסיות אחרות, חשוב שתהיינה מסגרות ופעילות פנאי מגוונת ומיוחדת עבורם עם תוכן מותאם".