אמו של ברק דניאל הלפרן ז”ל: “אמרתי לו ‘אל תכנס לעזה, הם ידפקו לי בדלת'”

קריית אונו נעטפה באבל כבד, עם היוודה דבר נפילתו של בן העיר, סמ”ר ברק דניאל ז”ל.  ראשת העיר, מיכל רוזנשיין, ספדה לו: “מלח הארץ, כריזמטי ואהוב, מדריך בשבט ‘גלעד’ של הצופים”.

סמ”ר הלפרן, בן 19 בנופלו, היה מפקד כיתה בגדוד שקד, חטיבת גבעתי. הוא נפל בקרב בצפון רצועת עזה, במהלך פעילות מבצעית במחנה ג’באליה.

מאות מכרים, בני משפחה ותלמידי בית הספר התכנסו ברחובות הסמוכים לביתו כדי לחלוק לו כבוד אחרון.

גלית, אימו של ברק, שיתפה בכאב: “ברק היה מלח הארץ מכל הבחינות. מדריך בצופים, איש של נתינה. ספורטאי מצטיין, קפטן נבחרת בית הספר בכדורסל. שם גם נפצע, מה שהוריד לו את הפרופיל. למרות זאת, הוא נלחם כדי לקבל פרופיל 97, כדי שיוכל להיות קרבי”.

ברק היה יכול לבחור בתפקידים עורפיים נוחים, אך “הוא בחר להיות לוחם”, סיפרה גלית. “הוא היה מ”כ טירונים, ויכול היה להישאר בתפקיד, אבל החליט להיכנס לעזה ולחבור לגדוד שלו בגבעתי”.

היא סיפרה על השיחה ביניהם כאשר נודע לה שהוא מתכוון להיות לוחם: “שוחחנו רבות, ניסינו לשכנע אותו להישאר בתפקידים אחרים. אבל הוא עמד על שלו. ‘אמא, זה לא יקרה. אני לוחם’, אמר לי. אמרתי לו: ‘ידפקו לי בדלת’, אז הוא ענה: ‘אני מבין, אבל אני לוחם וזה התפקיד שלי ולזה התגייסתי. ואם לא אני, אז מישהו אחר יעשה את זה, ואני נכנס'”.

“השיחה האחרונה שלנו היתה שגרתית”, המשיכה גלית. “‘מה נשמע? מה העניינים?’ זאת היתה השיחה האחרונה בשבת. ‘שמור על עצמך’, אמרתי לו. הוא היה עם המחלקה שלו בעזה. הוא אמר שביום שני הם יוצאים לרגילה. זה קרה לו ביציאה לרגילה. הוא היה אמור להיות פה איתי…”.

כאשר הגיעו קציני הנפגעים לבשר את הבשורה המרה מכל, תחושת הפורענות כבר אחזה בה: “ידעתי. ידעתי שיקרה אסון”, אמרה בדמעות. “פשוט ידעתי עוד לפני שזה יקרה”.

בחוץ המתינו מאות עם דגלים ופנים עצובות :”אין מה לומר”, אמר אחד מחבריו הקרובים של ברק, “פשוט תסתכל על הרחובות ותבין”.

ברק הותיר אחריו זוג הורים, שני אחים ובת זוג. יהי זכרו ברוך.