טור דעה: יש על מה לבכות השנה בתשעה באב/ הרב ציון כהן

לפני עשרות שנים התנהל ויכוח חריף סביב השאלה, האם בימינו, כשהוקמה מדינת ישראל ומיליוני יהודים חיים בה כבני חורין יש עדיין מקום לאבל על חורבן בית המקדש השני. “יש לנו בית שלישי! כבר באה הגאולה”! כך טענו בגאון אלו שצידדו בביטול צום תשעה באב.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

כיום שוב איננו שומעים קולות כאלה, הוויכוח הזה נעלם מחיינו. אולי התשובה לכך היא, שכל המתבונן במה שקורה בתוכנו מבין, שעדין יש הרבה על מה לבכות ועל מה לקונן…

הסיבות שגרמו לחורבן ירושלים קיימות לצערי גם כיום, התיאורים שמופיעים במגילת איכה אותה אנו קוראים בתשעה באב מתממשים ברחובות מדינת ישראל.

אין ספק שצרת המחלוקת הינה אחת התופעות המצערות והמכאיבות שקיימות בעם ישראל. אין אדם שאינו מודע לנזק העצום שהפלגנות הזאת גורמת, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ.

אי אפשר להתנחם בכך שכבר היו דברים מעולם, החל במחלוקת קרח ועדתו דרך המחלוקת שהייתה בימי חורבן הבית השני, וכלה במחלוקות שהסעירו את העולם היהודי לאורך תקופת הגלות. אדרבה, דווקא לאחר שעברנו את כל המחלוקות הללו, לאחר שנוכחנו כמה נזק הן גרמו ועד כמה לא הייתה להן הצדקה אמיתית, מותר היה לצפות שנהיה זהירים יותר ולא נחזור על טעויות העבר.

כל המעיין בדברי חכמינו זיכרונם לברכה בגנותה של המחלוקת ובסכנה הרבה, שהיא עלולה להמיט על הכלל ועל הפרט, אינו זקוק להסברים רבים על חומרת הדבר ובכל זאת, אין אנו מצליחים להינצל מפניה.

כדאי לבחון פן מסוים שקיים בכל מחלוקת, ושבמידה רבה יש לו תפקיד מכריע בהיווצרותה ובליבויה. אין עשן בלי אש ואין מחלוקת בלי מחרחרי ריב. שום מחלוקת אינה פורצת רק על רקע ענייני טהור. תמיד יש כאלה שדואגים לשלהב את הרוחות, להפיץ דברי שקר וגוזמאות, לספר לשון הרע לנפח דברים, מעבר לפרופורציה, עד שאש המחלוקת עולה מאליה.

בימים אלה “מזהירים” בכלי התקשורת ובעיתונות מפני סכנה של מלחמת אחים, כביכול. קל להבחין, שהאזהרות הללו משמשות בסך הכל מסווה להסתה בלתי הוגנת נגד ציבור מסויים, תוך נסיון לכער את פניו. המאמרים והדיבורים הללו – הם שיוצרים מחלוקת. הם שקורעים ומפלגים את העם. והטכניקות תמיד זהות: עיוות האמת, עלילות כזב, הוצאת דברים מהקשרם וניסיון להציג מקרים שוליים כמאפייניו של ציבור שלם.

בתקשורת נוצרת תדמית של עם קרוע ומפולג, אבל כשיורדים לשטח, רואים שאנשים חיים זה עם זה, מחייכים זה לזה, משתפים פעולה זה עם זה. לא שנאה ולא מחלוקת ולא שום דבר. אם לא אותם גורמים שמלבים את האש ויוצרים את המתח של יריבויות ופילוגים, לא היו חילוקי הדעות גולשים מעבר לוויכוח לגיטימי ענייני.

זו אולי קרן האור שבכל העניין. רוב רובן של המחלוקות שקיימות בתוכנו הן במידה רבה מלאכותיות. באותו יום שמופיעה בכלי התקשורת כתבה נרחבת על ‘פילוג’ ו’קרע’, יכולים אתם לראות את האנשים בשטח חיים בשלום ובשלווה אלה עם אלה. כאשר אותם מחרחרי ריב יורדים מהזירה, מתברר פתאום שאין שום יריבות ושום מחלוקת.

הסכנה הגדולה טמונה אפוא במלאכת חרחור הריב. מזה באמת צריך להיזהר. מילה של לשון הרע כאן, בדיחה לעגנית שם, קורטוב של גוזמה – אלה הגורמים האמיתיים של המחלוקות. ולעומת זאת מילה טובה על יהודי, ניסיון ללמד זכות, הדגשת הטוב והיפה שיש באדם או בקבוצה – אלה הדברים שמשכינים שלום ומקרבים לבבות.

חשוב להדגיש זאת שוב ושוב מבלי להתעייף, כי דווקא עכשיו יותר מתמיד זקוקים אנו לאחדות אמיתית, וזאת בכדי להתמודד עם הקשיים הרבים שעומדים לפנינו.

משל אחד של חכמים עומד לנגד עיני, ההפגנה הראשונה בעולם, לא של פועלים, לא של עובדים, לא של מורים, ולא של רופאים, הפגנה של עצים מול ריבונו של עולם ביום השישי לבריאה, וכך הם אמרו לבורא עולם: בראת אותנו ביום השלישי לבריאה, לפרוח, לשגשג, ליתן צל, ולהעניק פרי, ביום השישי בראת אדם והוא יברא כלי משחית מסור, קרדום וגרזן הוא יחטוב אותנו, הוא יגדע אותנו, לא נוכל להתקיים מה עושים? אומר ריבונו של עולם: הפסיקו להפגין יש לי בשבילכם עצה אל תספקו לו את הידיות, גם המסור, גם הגרזן וגם הקרדום, הידיות שלהם עשויות מעץ אל תפגעו איש באחיו תנו יד אחד לשני, אל תספקו ידיות למבקשי נפשכם, זאת היא המשימה שלנו לתת יד איש לרעהו ואיש לאחיו, אבל אסור לך להתנתק מאחיך, אסור לך להתנתק ממולדתך, אסור לך להתנתק מהמורשת ומהמסורת של הדורות זהו צו השעה ביום הזה, יום תשעה באב.

עלינו להרים את הדגל הזה שאומר: “הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, הֲלוֹא אֵ-ל אֶחָד בְּרָאָנוּ, כֻּלָּנו, בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ”, הגענו לארץ ישראל ממוצאים שונים, וממנטליות שונה, מארצות מוצא המשלבות השקפות עולם, דפוסי חיים, ומעמדות שונים, ממאה וארבע קהילות שונות שאמורות להתגבש ולהיות “כל ישראל חברים”, אל תתנו לרקמה הזאת להיפרם.

תשעה באב קורא לנו לא רק להיזכר בחורבן ולהישמר מפניו אלא יש בו גם קריאה לתיקון, לבניין של הריסות. יהי רצון ונזכה ותשרה ביננו אהבה אחווה שלום ורעות.

טור דעה- מאת הרב ציון כהן, רב העיר אור יהודה.