טור דעה | אבא של כולנו/ שלמה זלמן סיונוב

עשר שנים חלפו להסתלקותו של מרן רבינו הגדול הרב עובדיה יוסף זצוק”ל. עשר שנים שבהן התחוללו כל כך הרבה דברים, אירועים ומאורעות ציבוריים, שבכולם שאלנו את עצמנו, מה מרן היה אומר.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

החלל רק הולך וגדל אין יום ואין רגע שחסרונו של מרן רבינו הגדול זצ”ל אינו מורגש. בפרט, במשבר ההיסטורי בסדר גודל שלא הכרנו ולא ידענו, מה נאמר ומה נדבר, בטחוני שבימים הקשים האלו, במלחמה נגד ארגון הטרור האכזרי חמאס.

אין אחד מבין הקוראים שלא חשב כמה וכמה פעמים לו רק מרן היה חי, מה מרן היה פוסק לנו לעשות כעת. כיצד היה מנחה אותנו לנהוג, לא זכינו.

אבל דבריו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים. דרכו ומורשתו של מרן הלא היא כתובה על ספר הישר, עשרות ספריו שבהם ענה ונגע בכל שאלה ובכל סוגיה. מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, היה מבקש מאיתנו להתחזק באהבת ישראל אמיתית, להסתכל תמיד במעלת חברינו.

כמי שזוכר את אהבת ישראל של מרן זצוק”ל, שהצליח לחבר את כל חלקי עם ישראל מכל העדות והמגזרים. זאת המשימה שלנו, זה התפקיד שלנו, בתקופה הקשה הזאת ובהמשך.

יום הזיכרון לחיילי צה”ל. במשך שנים היה ידוע כי מרן רבי עובדיה יוסף זצוק”ל היה כואב את כאבם של כל חייל וחייל שהיה נפצע בפעולות צה”ל, היה מבכה על כל חייל שנפל בלחימה.

תיעוד אחד שייזכר לדורות צולם בשנת 2009, בשיאה של הלחימה במבצע ‘עופרת יצוקה’ ברצועת עזה. מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל ירד במוצאי השבת אל שיעורו השבועי בבית מדרשו ברחוב הקבלן 45 ובחר לפתוח את השיעור בדברים מרגשים על חיילי צה”ל.

בפתח דבריו אמר מרן הגר”ע יוסף: “חיילי צה”ל נמצאים בצבא ומשרתים, עושים את מלאכתם מלאכת שמיים, שומרים על עם ישראל, על ידי ששומרים עלינו אנחנו יכולים ללמוד תורה ולהתפלל, אם לא היו שומרים עלינו – אלה – אנשי צה”ל, מה היינו עושים?

אלה הרשעים האלו היו באים, פרא אדם, היו נותנים לנו מנוחה? לא. אלה, הצה”ל הזה, עושים חסד עם ישראל, כולם אנשי חסד, ה’ ישמור צאתם ובואם ויחזרו לביתם לחיים טובים ולשלום”.

מרן פנה בשלב הזה לציבור בכדי שידעו להעריך את הלוחמים: “כל אחד צריך להעריך את זה, לא בחינם אנחנו עושים להם ‘מי שברך’ ביום שבת לפני פתיחת ההיכל לחיילי צה”ל.

הם מוסרים את נפשם, כמה מסכנים נהרגים על יחוד קדושת ה’, על יחוד קדושת ארץ ישראל .לכן צריך להעריך את הדבר הזה, לברך אותם”, המשיך הרב בהתרגשות, “כשרואים חייל צריך לנשק אותו, הוא מוסר את עצמו בשביל עם ישראל, הוא נותן לנו ללמוד תורה ולהתפלל. אם לא היה הוא יכולתי להתפלל? כל רגע יבואו אנשי החמאס, מה היינו יכולים לעשות, איפה היינו הולכים?”

מרן סיים את דבריו ובירך את החיילים: “הקב”ה ישמור אותם, ייתן להם משאלות לבם לטובה ולברכה ויקימו בתים נאמנים בישראל ויחזרו לביתם לחיים טובים ולשלום”.

לכל אחד משמונה מאות אלף שליוו את מרן זצ”ל בלוויה, לכל אחד ממיליוני עם ישראל – היה את המרן האישי שלו, את ‘הרב עובדיה’ אליו נחשף, במישרין או בעקיפין, את אותה זווית אליה הוא התחבר בדמותו הענקית.

ברשותכם, אני רוצה לשתף אתכם על ‘המרן’ האישי שלי. את ‘המרן שלי’ הכרתי בתקופה בחודש ‘אלול’ באחד מהעצרות הסליחות המפורסמות אותם היה נוהג מרן זצוק”ל לקיים מידיי חודש אלול ערב ערב בכל רחבי הארץ מאילת ועד מטולה.

באותה עצרת, מרן הגיע לעיר ‘אור יהודה’ כדי לחזק את הציבור לקראת הימים הנוראים, בשמירת המצוות, מוסר ודרך ארץ, בכדי להחזיר עוד יהודי לאבינו שבשמיים.

כילד קטן, הלכתי עם הורי לעצרת כדי לקבל את פניו הטהורות. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי את מרן זצ”ל במציאות, הרגשות באותם רגעים היו נדירים שאין לתאר, רק מלהסתכל על פניו הקדושות של מרן זצ”ל.

כמו רבים שהיו באותה עצרת, גם אני כל כך רציתי להתקרב למרן זצ”ל ולנשק את ידיו ולקבל ברכה, אבל עומס הציבור מנע ממני מלהתקרב למרן, וחזרתי לבית ברגשות מעורבים.

מחד, זכיתי לראות את גדול הדור במלוא הדרו, אבל לא הצלחתי לנשק את ידו ובוודאי שלא להתברך.

החורף הגיע, וכמה חודשים לאחר העצרת התקרב לו חג פורים. ניגשתי להוריי ובקשתי מהם תחפושת של גלימתו של מרן, כדי להרגיש יום אחד את המרן שלי, לתת לרב עובדיה הקטן שהיה בכל יהודי ויהודי לצאת החוצה. זהו הזיכרון הראשון, מתוק וישן. זיכרון שלא יחזור.

השנה, לא אזכה לעלות לקברו עקב מצב הביטחוני, אבל אדליק נר בביתי יחד עם מאות אלפי יהודים לעילוי נשמתו הטהורה של ענק שבענקים ולזכר הקדושים והטהורים חיילי צה”ל, כוחות הבטחון, והאזרחים שנרצחו על קידוש ה’, ובתפילה לשמירה על חיילי צה”ל, השבת החטופים והנעדרים ולרפואת הפצועים-אמן.