האבא של הקהילה האתיופית באור יהודה

מקונן, שהיה שוטר במשך 20 שנים, הפך לפני כשנה לשוטר קהילתי, שמכיר היטב את האוכלוסייה עליה הופקד. מטרתו העיקרית היא לעזור ולקשר בין האוכלוסייה למשטרה, ולנסות להתגבר על הבעיות האובייקטיביות המתעוררות בעיר.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

לכתבות נוספות:
שדרוג מאסיבי לבריכה העירונית באור יהודה
תעודות הוקרה לפעילי משמר השכונה באור יהודה

מקונן, שעלה ארצה בגיל שמונה, כבר מחובר היטב לחברה הישראלית ומבחינתו היעוד שלו לעזור לכמה שיותר אנשים, להרגיש שייכות לחברה ולקהילה בה הם מתגוררים.

מקונן: “יש בעיר כ- 2,700 איש המשתייכים לקהילה האתיופית, ולי יש יתרון יחסי כי אני דובר את השפה. לפני לא הייתה פונקציה דומה בעיר, וברגע שנכנסתי נחשפתי למרכז הקליטה בעיר, למפגשים עם בני הקהילה והתחלתי להנגיש להם את הפעילות המשטרתית. הסברתי שאנו נותנים שירות, והרצון שלי הוא שיבינו את החוק , כולל זכויותיהם וחובותיהם”.

באילו בעיות נתקלת בעיקר?
“בהתחלה שמעתי רבות על העובדה שיש ‘שיטור יתר’, כנגד בני העדה, יותר אכיפה וטענות מצדם של בני נוער. בעיית השתייה קיימת גם אצלנו, אנו כשיטור עירוני נכנסים במסע הסברה לבתי הספר, ומקבלים אותנו בשמחה רבה. רוב הקושי שלנו הוא בחוסר המודעות, לדוגמה, גם לסכנות האורבות ברשת”.

ומה ענית להם?
“הם טענו שהמשטרה מחפשת אותם ועניתי שיבואו להתנדב, כי קל לבוא ולהאשים”.

והגיעו?
בוודאי, מדובר בקהילה אמיצה ששהתה בגולה 2000 שנה, ואני אומר שיבואו, שיתנו כתף, שיראו בעיניים שלהם. ברוך השם יש שינוי תודעתי. הכרתי להם את תחנת מסובים, שיבואו לראות איך אנו פועלים.”

ומה היו התגובות?
“הוכחתי להם שיש שוטרים מצוינים, גיבורים ופתאום הם מבינים מה קורה. היה חיבור ואני בקשר עם כולם”.

קיבלת הזמנות להגיע לבתים שלהם?
“כן, כן, אבל אני מגיע נטו בפן המקצועי”.

איך התגבשה סיירת ההורים?
“המודלים של פעילות סיירת הורים קיימים ופועלים כבר במקומות נוספים בארץ, אבל אצלנו נורא קשה כי יש את החסם של השפה. רבים לא יודעים עברית , או יודעים רק חלק וגם העניין של התרבותי מקשה. אני עובד בשיתוף פעולה עם מוקד הקליטה בעיר ולאט לאט הצלחנו לקבץ כעשרים איש מהקהילה- ויש קבוצה. הבאנו מדריך מיוחד לקורס שהעברנו בשבעה מפגשים שבועיים, שכללו בין השאר את תפקידי המשטרה, סמכויות ובעיקר את החשיבות של הטיית אוזן קשבת לבני הנוער”.

 היכן הסיירת פועלת?
“הם מסיירים בגנים ובפארקים, במקומות הומי אדם, בקבוצות של בני הקהילה והכל בסיורים רגליים. כאשר יש מפגש בין בני נוער לסיירת, הם סוג של מתביישים ומכבדים אותם. לדוגמה: בסיור, אם רואים משהו חריג הדבר הראשון הוא לתת התראה, להתקשר אלי וכמובן שהכל נעשה בליווי של  השיטור העירוני. לחברי סיירת ההורים יש אפודה מזהה, וגם מחוברים בקבוצת וואצאפ שעוזרת לעיתים באיתור נעדרים ובפתרון בעיות אישיות. יש לנו בחור מהמוקד שמסייע בתרגום ובעיני עצם ההתנדבות ראויה לציון, כי הלחץ המשמעותי ירד”.

כיצד מגיבים בני הנוער לפעילות סיירת הורים?
“ההורים מבסוטים והנוער מבסוט. לדעתי, הנוער מושפע מאוד ממה שקורה בתקשורת, כל הפרסומים כנגד המשטרה זה מחלחל ופוגע אבל כשאנו נפגשים פנים מול פנים חלק מהתפקיד שלי הוא להסביר”.

באזטו רטה (28) מתנדבת בסיירת ההורים כשנה, עלתה לפני 17 שנה למרכז הקליטה בירושלים. למרות שעדיין לא הפכה לאם, ונישאה רק לפני כארבעה חודשים, החליטה להתנדב.

“הגעתי לסיירת הורים כבחורה דתייה שומרת מצוות, כי קודם כל רציתי להראות להורים שצריך להתנדב. יש לנו ילדים ונוער ששותים והולכים מכות ורק כך אני יכולה לשנות את החברה, וללכת לכיוון טוב.  אני מתנדבת בין פעמים לשלוש פעמים בשבוע בין השעות 23:30-01:30 בלילה, אנחנו יוצאים בצוות כזוג או כארבעה אנשים ברגל, מסיירים בפארקים, כמו גן התשעה באיילת השחר ובנווה מונסון ובנווה סביון”.

מה הרגשת כשיצאת לראשונה לסיור בשטח?
“בפעם הראשונה היה פחד, גבר גדול בערך בן 23 וגבוה אמר לי: ‘תעופי מפה, אני לא יודע מה אני אעשה לך!’. בפעם שנייה חשבנו האם להתקרב או לא, בפעם השלישית משתנים. התנפלו עלינו ואמרו לנו שאנחנו מלשינים, לקחנו אותם הצידה ודיברנו איתם, קודם כל בשבילם. אמרנו שזה לא אומר שאנחנו מלשינים, ביקשנו שירגישו שהשוטרים באים בשבילם, לעשות אותם חברים ובני אדם, ולא בשביל לפתוח להם תיק במשטרה”.

מה לדעתך התרומה של סיירת ההורים?
“סיירת ההורים לדעתי מאוד עוזרת, היו כאן מקרים של אונס, היו מלחמות, הסיירת שינתה הרבה דברים לטובה”.

לפרטים להתנדבות: נא לפנות למשטרת מסובים