התיכון שאיבד 10 מבוגריו במלחמת חרבות ברזל: ראיון עם מנהל תיכון מקיף יהוד

תיכון מקיף יהוד הוא מוסד חינוכי וותיק מאוד עם כ-1,700 תלמידים ונחשב אחד המובילים בארץ באחוזי הבגרויות והגיוס לצה"ל לתפקידי לחימה. בראיון לאונו ניוז, מספר אריה ברנע, מנהל התיכון על התמודדות והאתגרים.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

"בית הספר חייב להיות לא רק מרחב ללמידה אלא גם מקום תומך, המחזק את תחושת הביטחון והשייכות של תלמידיו. בתקופה כזו, האחריות שלנו כמחנכים היא לעודד חוסן אישי וקבוצת".

איך הגעת לעולם החינוך?

נולדתי בחדרה, בן להורים ניצולי שואה. אמי הייתה אשת ספר, דוברת שפות רבות, למרות שמעולם לא למדה באופן פורמלי בבגרותה. אבי, לעומתה, היה פועל בניין שלא קרא ספרים, אבל היה אדם טוב-לב וחזק שלא נתן למכשולים לעצור אותו. הוא היה דמות מעשית, בעלת תושייה רבה ואופטימיות בלתי מתפשרת. מעולם נכנע למגבלות ולא חשב שאי אפשר לפתור אותן. גדלתי באווירה שמחברת בין עולמות שונים – השכלה מעמיקה לצד מעשיות יומיומית.

לאחר שירותי הצבאי כלוחם, מפקד מוצב וכתב צבאי, למדתי משפטים באוניברסיטה העברית והוסמכתי כעורך דין, אבל ידעתי שזה לא מה שאני רוצה לעשות כל חיי.

כבר בתיכון, במסגרת עבודת גמר על משפט אייכמן, נמשכתי לחינוך ולהיסטוריה. במשך השנים השמעתי הרצאות על השואה, וכשהגעתי לניהול, היה לי ברור שזה לא רק תפקיד ניהולי אלא שליחות חינוכית. ב-1986 חבריי ואני ייסדנו את "לפיד – התנועה להנחלת לקחי השואה", שפעלה להטמעת לקחים לאומיים ואנושיים בקרב הדור הצעיר.

ההבנה שהחינוך הוא הכלי המרכזי לבניית חברה חזקה ונאורה הובילה אותי להקדיש את רוב חיי לתחום זה. לאורך השנים ניהלתי בתי ספר מובילים בישראל, ביניהם תיכון "דנמרק" בירושלים, הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב, התיכון האזורי בבאר טוביה וקריית החינוך ע"ש דוד בן-גוריון בעמק חפר.

איך אתה רואה את הקשר בין בית הספר לקהילה?

בית-הספר הוא חלק בלתי נפרד מהחברה. תלמידים מגיעים ממקומות שונים, משכבות שונות, ואנחנו חייבים להיות מקום שמחבר בין כולם. זו לא בעיה – זו הזדמנות. אם נצליח לגרום לילדים שלנו לכבד זה את זה, להבין זה את זה ולפעול יחד, נוכל להשפיע על החברה הישראלית כולה.

אני דוגל בתוכנית קהילתית, יחד עם ההורים ועם מוסדות הקהילה, שבה משתלבים תלמידים במערכות חברתיות, מתנדבים ועוסקים בפעילות שמחזקת את הקשר בין בית-הספר לקהילה המקומית ושמשפיעה עליה בכיוון של עזרה לזולת.

התיכון איבד 10 מבוגריו במלחמת חרבות ברזל, איך ממשיכים מכאן?

"אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיהם המחישו לכולנו עד כמה המציאות הישראלית מורכבת ודורשת חוסן נפשי וחברתי. תיכון מקיף יהוד איבד 10 בוגרים חלקם היו אמורים לקבל תעודות בטקס שנערך בבית הספר לפני מספר חודשים".

שמות הנופלים והנרצחים:

רס"ן ד"ר יאיר זלוף ז"ל

רס"ר במיל' יואב לוי ז"ל.

סמ"ר יונתן (יוני) גולן ז"ל.

סמ"ר דניאל שפרבר ז"ל

סמ"ר עידו ז'נו ז"ל

רב"ט הדר מרים כהן ז"ל

נדב ברטל ז"ל

גל דנגורי ז"ל

אופק רביע ז"ל

רון יהודאי ז"ל

"המתקפה שחווינו הותירה צלקות עמוקות על החברה, והשנה האחרונה הייתה מאתגרת במיוחד עבור מערכת החינוך, אשר נדרשה לתת מענה לתלמידים המתמודדים עם חרדה, אובדן וחוסר ודאות. בית הספר חייב להיות לא רק מרחב ללמידה אלא גם מקום תומך, המחזק את תחושת הביטחון והשייכות של תלמידיו. בתקופה כזו, האחריות שלנו כמחנכים היא לעודד חוסן אישי וקבוצתי, ללמד התמודדות עם מצבי לחץ ולסייע בגיבוש חברה איתנה, המבוססת על ערבות הדדית, סולידריות והבנה בין מגזרים שונים.

כמו כן, במציאות הישראלית, שבה פערים חברתיים ואיומים ביטחוניים הם חלק בלתי נפרד, החינוך חייב להיות גשר המחבר בין אוכלוסיות שונות, לחזק את הדבקות במשטר הדמוקרטי, ואף יותר מכך – לחנך ליהדות, לציונות ולהומניזם.

תפקידנו כמחנכים הוא להעניק לתלמידים כלים להתמודד עם אי-הוודאות של המחר ולהיות לא רק בעלי ידע אלא גם אזרחים מוסריים ואחראיים. מערכת החינוך נדרשת להתאים את עצמה למציאות החדשה, ולהיות מקום שבו תלמידים לומדים לא רק מתמטיקה והיסטוריה, אלא גם איך להתמודד עם מצבי משבר, איך לשמור על חוסן נפשי, ואיך להיות אזרחים מעורבים ואכפתיים במדינה שהם חלק ממנה".

לאן צועד תיכון מקיף יהוד?

"תיכון מקיף יהוד הוא מוסד חינוכי מוביל עם כ-1,700 תלמידים ו-215 אנשי צוות חינוכי ומינהלי. שיעור הזכאות לבגרות בבית הספר עומד על קרוב ל-95%, מעל הממוצע הארצי שעומד סביב 70%. גם אחוז הגיוס לצה"ל גבוה במיוחד – מעל 90% מהבוגרים מתגייסים, ורבים מהם ממשיכים למסלולי קצונה ולתפקידים משמעותיים אחרים.

מאז שהגעתי אני פועל להרחבת היצע המגמות בבית הספר. אנחנו בוחנים פתיחת מגמות חדשות כמו מדעי החלל, מזרחנות ומסלולים מקצועיים. יש תלמידים שמצטיינים בתבונת כפיים ולא בתחום העיוני, וגם להם אנחנו צריכים לתת את הכלים להצליח. אני מאמין גם ביצירת שותפות עם התעשייה, כך שהתלמידים יקבלו חשיפה מוקדמת לעולם העבודה, ילמדו בקורסים מעשיים ויתנסו בתחומים מגוונים כבר בתיכון.

סביבת הלמידה משפיעה על התלמידים. אנחנו עובדים על שיפוץ חדרים, צועדים לקראת בנייה (על-ידי העירייה) של מבנה חדש ומודרני ושואפים לשפר את חוויית בית הספר. אני רוצה שהתלמידים ירגישו שהם מגיעים למקום מעורר השראה שמאפשר להם להתפתח ולגדול".

איך אתה רואה את תפקיד החינוך, ומה מקומם של ציונים לעומת ערכים?

"הציונים חשובים בעיניי, אבל הענקתם איננה חינוך. אנחנו לא בית חרושת לתעודות בגרות, אנחנו מחנכים בני אדם ואזרחים. יש שתי מטרות מרכזיות בחינוך:

הראשונה היא הנחלת ערכים – אלה שנקבעו במגילת העצמאות ובחוק חינוך וממלכתי.

השנייה היא לתת לתלמידים כלים לחיים – איך להתמודד, איך להשתלב בחברה ולהיות אזרחים מועילים. אני מוכן להתפשר על ציונים, אבל לא על הערכים".

לסיום, מה הדבר שהכי חשוב לך להנחיל לתלמידים שלך?

"המרכיב העיקרי בחזון הוא שהבוגרים שלנו יהיו מחויבים לעם היהודי ולמורשתו, למדינת ישראל ולבני אדם מכל הקבוצות האנושיות. האתגרים של תקופתנו דורשים מערכת חינוך בעלת חזון ברור ויכולת הסתגלות למציאות המשתנה במהירות. בעידן של טכנולוגיות מתקדמות, גלובליזציה ותמורות חברתיות, עלינו להבטיח שהחינוך לא רק יעניק ידע פורמלי אלא יכשיר את התלמידים להתמודד עם עולם בלתי צפוי.

החזון שלי מבוסס על חינוך שמקנה לתלמידים גמישות מחשבתית, יכולת פתרון בעיות והתמודדות עם סביבות מורכבות. עלינו להכין את התלמידים לכניסה לשוק העבודה העתידי, לפיתוח כישורי מנהיגות ולהתמודדות עם שאלות אתיות מורכבות.

אני רוצה שהתלמידים שלי יהיו בני אדם טובים. שיידעו לעזור למי שצריך עזרה, שיבינו ויקבלו את הערכים של מדינת ישראל, שיתגייסו לצבא, שיתרמו לקהילה.

כשאדם צעיר יתקל בתאונת דרכים עם נפגעים, ירד ממכוניתו ויעזור לפצועים, אנו רוצים עד מאוד שאנשים ברחוב יאמרו הוא בוודאי בוגר מקיף יהוד  אז אדע שהצוות ואני עשינו את עבודתנו נאמנה".