"נפרדים אייל, אנחנו מתרסקים": העדות המצמררת מטיסת האימה

אירוע תעופתי וביטחוני חסר תקדים התרחש אתמול (רביעי) בטיסת "פליי דובאי" שהייתה בדרכה מאיחוד האמירויות לנמל התעופה בן גוריון, כשעל סיפונה עשרות רבות של נוסעים ישראלים. בעיצומה של הטיסה שידר המטוס אות מצוקה חריג, לאחר שבין הטייסים בתא הטייס פרץ עימות אלים ומדמם, שבמהלכו – על פי החשד הנבדק – ניסה טייס המשנה להשתלט על ההגאים ולרסק את המטוס. תוך דקות ספורות צלל המטוס בגובה רב, אנשי צוות ונוסעים ישראלים בעלי תושייה פרצו לקוקפיט, ניטרלו את התוקף והשתלטו על המצב, בעוד שני טייסים שהיו על הטיסה כנוסעים סייעו להנחית את המטוס בנחיתת חירום בעיר טאבוק שבערב הסעודית.

בין הנוסעים שהיו על סיפון טיסת הבלהות היה גם יעקב דץ, מנהל מנהלת הסכם הגג של יהוד-מונסון ומ"מ מנכ"ל החברה הכלכלית. דץ, שנוסע וטס רבות, מצא את עצמו יחד עם בנו אייל ברגעים שבהם המוות נראה ודאי. במונולוג מפורט ויוצא דופן, הוא משחזר דקה אחר דקה את האימה, את ההישרדות ואת הערבות ההדדית של הנוסעים.

"טלטלה ענקית שלא חוויתי מעולם"

מתי הבנתם שמשהו חריג קורה?

"הבן שלי הבין מיד, הוא ישב ממש לידי. היינו בביקור אצל הבן הבכור שלי בתאילנד – אנחנו נוסעים פעמיים בשנה לבקר אותו, יש לו שני ילדים והוא נשוי לתאילנדית מקומית. היינו שם כשבועיים. בדרך חזרה מחליפים מטוס בדובאי, בטיסה של 'פליי דובאי' שיצאה מדובאי בשעה 06:10 בבוקר. היינו צריכים לנחות בישראל ביום רביעי בבוקר בשעה 09:15.

הבן שלי הבין מיד שמשהו קורה, כי הטיסה עד אז הייתה רגועה לחלוטין. פתאום הרגשנו טלטלה ענקית של המטוס, משהו שלא חוויתי בחיים ואני טס המון. פתאום גם שומעים צעקות שמגיעות מאזור המחלקה הראשונה, מאחורי הווילון. בהתחלה לא התייחסנו לצעקות עצמן, כי כולנו היינו מזועזעים מעוצמת הטלטלה ומרעש עצום שהיה באוויר.

ואז, אחרי כמה דקות – נפילה ענקית, צניחה חופשית ממש של המטוס. הבן שלי אמר לי ישר: 'זה פיגוע' והבנתי שאנחנו הולכים למות. היינו רחוקים משהו כמו 40 שניות מהתרסקות. המטוס צנח מגובה של 34 אלף רגל ל-17 אלף רגל – צניחה של כ-4 קילומטרים. זה היה עניין של שניות. לא הייתה שום הודעה מוקדמת מהקברניט; הוא בדרך כלל אומר לשבת, לחגור חגורות – לא היה שום דבר כזה. זה קרה בפתאומיות מוחלטת, והאור במטוס כבה.

חשבתי על הילדים שהיו לידי. ישבה לידי משפחה שלמה עם ארבעה ילדים קטנים שחזרו מטיול בטנזניה, אחרי שעברו חמש טיסות עד שהגיעו לטיסה הזאת. הייתי בטוח שאנחנו הולכים למות, אבל המחשבה הייתה על המשפחה השלמה הזאת שהולכת להתרסק יחד, ילדים קטנים כאלה.

אמרתי לאייל: 'נפרדים, אייל. מתרסקים ונפרדים'. זו חרדה שאין כמותה, השפה העברית פשוט לא בנויה לתאר פחד כזה. אתה פשוט יודע שאתה הולך למות. הכל קרה בשניות; כולם במטוס – אפילו הילדים הקטנים – הרגישו את זה בצורה מוחשית. בתוך דקה אחת צללנו 4 קילומטרים למטה, והיינו במרחק של 40 שניות, מקסימום דקה או שתיים, מהתרסקות ודאית. היינו בדרך הבטוחה למוות, והנס כאן הוא עצום".

הדם על החולצות והשתלטות הנוסעים

מה ראית מול העיניים באותם רגעים?

"בדרך כלל כשקורה משהו קיצוני או שיש כיסי אוויר חמורים, תאי המטען נפתחים, מזוודות נופלות על אנשים ואנשים נפצעים. פה, משום מה, זה לא קרה – כנראה בגלל שהייתה נפילה תלולה וישרה לחלוטין כלפי מטה.

ברגע שהצניחה נפסקה, הבנתי שמשהו טוב קורה, שהצליחו להשתלט על הנפילה. המטוס התייצב. ואז יצא בחור שישב במחלקה הראשונה – ששם למעשה התנהל כל האירוע. הוא יצא ושאל בצעקה אם יש רופא במטוס, ואמר שהיה פיגוע. האנשים האלה הם שטיפלו בכל המקרה: בטייס המשנה שהשתולל ובטייס שנפצע קשה".

אתם יושבים מאחור עם הבן ולא ידעתם בזמן אמת מה קורה שם?

"בגדול לא ידענו את הפרטים, אבל מעצם ההתרסקות והצניחה הבנו שקורה משהו נורא. כל האירוע הזה ארך בין שלוש לארבע דקות גג. כולם היו בהיסטריה מוחלטת, בכי וצרחות בכל רחבי המטוס, ילדים צועקים. סיפור של אנשים שמבינים שהם עומדים לחוות אסון גדול.

אבל החבר'ה שניהלו את העניין השתלטו על המצב בצורה יוצאת מן הכלל. הם תפסו אותו ויצאו כשכמובן היה דם על החולצות שלהם. הם עצרו, כפתו וקשרו את התוקף, שהיה למעשה טייס המשנה. הבנו שמדובר בפיגוע, אם כי עדיין לא ידענו בדיוק את כל הפרטים.

מהרגע שהצוות הנוסף שהיה על הטיסה השתלב – שני טייסים שהיו אמורים לישון בישראל ולהמשיך בטיסה לניו יורק – הם השתלטו על הטסת המטוס ופנו לכיוון ערב הסעודית. בסופו של דבר נחתנו בשדה תעופה בטאוק (Tabuk), עיר שנמצאת במרחק של כ-48 דקות טיסה בלבד מנתב"ג.

האווירה בטיסה נרגעה מעט, אבל עדיין לא היינו בטוחים שניצלנו; אתה לא יודע בוודאות עד שאתה על הקרקע, כי המשכנו לטוס בגובה נמוך לקראת נחיתה. טסנו ככה עוד כשעה ורבע עד שנחתנו".

קבלת הפנים בסעודיה והוויכוח שהוכרע

"ככל שהזמן עבר אנשים נהיו יותר רגועים, והבנתי שהמצב השתפר ושהכול בסדר. כשנחתנו בשדה התעופה בסעודיה, קיבלו אותנו בצורה יפהפייה, ברמות הכי גבוהות שיש. הם ממש גמלו איתנו חסד – הביאו צוותים של רופאים ואחיות, הביאו לנו אוכל בשפע".

הרגשת מוגן שם?

"איך שנחתנו הבנתי שהאירוע נגמר. כשהמטוס פנה לנחיתה ידענו שקרה משהו רע למטוס, ואמרתי לעצמי שהטייס מחפש מקום טוב לבצע בו נחיתת חירום. הטייס הבריטי המשיך להטיס אותנו במקצועיות. בסעודיה הם העמידו לרשותנו רופאים ופסיכולוגים, והרגשנו ממש בנוח ודי בבית, למרות שמדובר בערב הסעודית.

בהמשך התפתח ויכוח סוער בין הישראלים: חלק מהאנשים פשוט פחדו ולא רצו לעלות שוב על מטוס. רוב הישראלים, ואני ביניהם, אמרנו שאין ברירה – לא יוציאו עכשיו מטוס חילוץ מיוחד לסעודיה. תמכתי מאוד בכך שחייבים לעלות לטיסה ולהמשיך הביתה. לא ייתכן ששוב יקרה משהו לטיסה של 'פליי דובאי'.

התחלנו ללכת לכיוון המטוס, ואז הצטרפו גם אלה שחששו תחילה. לקחתי על עצמי תפקיד של מבוגר אחראי ואמרתי להם: 'אין סיכוי של אחד למיליארד שיקרה עכשיו משהו'. בסופו של דבר כולם השתכנעו, כל הישראלים עלו על הטיסה – ומשם הכל כבר היסטוריה וידוע לציבור".

"ארץ ישראל היפה"

איך אתה מרגיש עכשיו, אחרי שהכל מאחוריכם?

"אני רגוע. אני רגוע מאתמול, מהרגע שנחתנו על הקרקע בסעודיה".

מדובר באירוע מטלטל שילווה אותך עוד זמן רב?

"אירוע מסויט לחלוטין. אבל ההתנהלות של הישראלים שם הייתה פשוט ברכה. ברגעים הכי קשים ומפחידים במטוס, גילינו שוב את ארץ ישראל היפה במלוא תפארתה".

עם הגעת הנוסעים לנתב"ג, צוותי מד"א ומרפאת נתב"ג ביצעו בדיקות רפואיות והעניקו טיפול רפואי ראשוני ל-3 נוסעים שנפצעו קל,  מהם גבר בן 51 שנחבל קלות בפלג גופו העליון שפונה באמבולנס של מד"א לבית החולים כשמצבו קל.

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> לחצו כאן

קרה משהו מעניין בשכונה? נתקלתם בסיפור שחייבים לספר? צרו איתנו קשר במייל [email protected] או בוואטסאפ