יום ראשון , דצמבר 8 2019
דף הבית / חדשות חמות / בלוג – גישור – לבנות את הגשר המתאים

בלוג – גישור – לבנות את הגשר המתאים

בת-השש פנתה אל חברתה ואמרה: "היום כשצבטת אותי זו היתה התנהגות לא יפה. אנחנו חברות. אפילו חברות טובות ובין חברות צריך להתנהג יותר יפה.

בלוג גישור

 


  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "אונו ניוז" info@ononews.co.il


בת השש חזרה הביתה מבית הספר נסערת ועצובה.

לאחר שיחת דיבוב קצרה, התברר כי במהלך משחק תופסת בהפסקה, אחת מחברותיה הטובות צבטה אותה בחוזקה והכאיבה לה.

בת-השש הבהירה שהיא כועסת, וכבר הכריזה, כי לעולם לא תשוב להיות חברה של אותה ילדה. היה ברור שמאחורי הדברים והדמעות מסתתר עלבון עמוק. הצביטה הפיזית היתה מבחינתה גם צביטה בלב.

חיבקתי אותה. גיליתי אמפתיה לכאב האמיתי שלה, וניסינו יחד להבין מה בדיוק יכול היה לגרום לאותה חברה להתנהג כפי שהתנהגה. בת-השש נרגעה קצת והמשיכה בשגרת יומה, לא לפני שהודיעה לי, שגם אם תפגוש את אותה החברה בחוג אחה"צ, היא לא תסכים לשחק או לדבר אתה.

בשעת ערב, לפני השינה, כשנדמה היה שהסיפור הזה כבר מאחורינו, בת-השש הסתכלה במראה וראתה את סימני אותה הצביטה שניכרו היטב בעורה, והתמלאה שוב בכעס. העלבון צרב וגרם לה שוב לבכות ולכעוס; "מה – זה מה שהיא עשתה לי?! ".

שוב חיבקתי והצעתי עזרה. היא בקשה שאשוחח עם אמה של אותה חברה ואיידע אותה על מה שעשתה לה. הסכמתי ונגשתי לטלפון, כדי להתקשר אל אותה האמא.

אבל אז – בת-השש עצרה אותי ואמרה "לא, אמא, אני לא רוצה שתתקשרי אליה. אני רוצה לדבר עם החברה בעצמי".

אני מודה שלרגע נבהלתי וחששתי שמא השיחה עם הילדה רק תחמם את הגזרה עוד יותר, שהרי בת-השש ממש זעמה, ומי יודע מה תגיד לאותה ילדה…. שאלתי מה היא מתכוונת להגיד לה, והצעתי עזרה בתכנון השיחה, אך נדחתי.

בת-השש החליטה לנהל המשבר בעצמה והבטיחה לעדכן אותי אחרי השיחה.

קיוויתי לטוב ואפשרתי לה להתקשר.

אחרי החלפת "היי, מה נשמע?", בת-השש פנתה אל חברתה ואמרה: "היום כשצבטת אותי זו היתה התנהגות לא יפה. אנחנו חברות. אפילו חברות טובות ובין חברות צריך להתנהג יותר יפה."

מהעבר השני של הקו היתה שתיקה קלה ואז החברה ענתה: "סליחה. אני מצטערת."

והן המשיכו לשוחח על הא ודא, כאילו כלום.

ככה נקי. פשוט. ברור. מדוייק.

רק שערו לעצמכם מה היה קורה, אם הייתי מתערבת, מתקשרת לאמא של אותה חברה, מעבירה את כעסה ועלבונה של בת-השש (ושלי), אותה אמא היתה כועסת על בתה, שהיתה כועסת עוד יותר על בת-השש וכך הלאה. זה מסלול אחר. מסלול של ליבוי אש, כעסים, שיכול להביא לניתוק ורוגז, ובטח לא היה מביא לסיום המשבר במהירות.

לעומת זאת, בת-השש שנפגעה וכבר הכריזה על ניתוק כל קשרי החברות עם אותה ילדה, חישבה מסלול מחדש, בנתה את הגשר המתאים והזמינה את חברתה לעלות עליו, כדי שיחברו מחדש וימשיכו הלאה בחברות טובה, כפי שהיו עד אותה תקרית צביטה.

זה בדיוק מה שאנחנו, המגשרים עושים, מזמינים צדדים שנקלעו למשבר וקונפליקט; לעצור,  לדייק את המקום שבו הם נמצאים, להבין את מערכת היחסים שלהם, להעריך אותה ולבנות את  הגשר המתאים להם, כדי לסיים המחלוקת ביניהם בדרך המתאימה להם.

איש לא מחליט עבורם.

המגשר רק מסייע לצדדים להידבר.

בניגוד לשופט או בורר שמחליט  על-פי מה שמציגים לו, כאן הצדדים כותבים את פסק הדין שלהם בעצמם ומדייקים את הדברים,  במידה ואופן הנכונים להם.

 

אורית גרין-מאירוביץ, עורכת דין ומגשרת.

שנים רבות של עבודה כעורכת דין, ניהול תיקים והופעות בבתי המשפט, הובילו אותי למסקנה שפסקי הדין הטובים ביותר, הם אלו שהצדדים כותבים בעצמם. אני מאמינה, שהגישור הוא האמצעי הנכון הטוב והמיטיב עבור צדדים, המבקשים ליישב מחלוקת ביניהם, ושמחה להיות המגשרת, המסייעת להם לבנות את הגשר. לחדר הגישור אני מביאה את ניסיוני הרב כעורכת דין ואת מומחיותי בניהול קונפליקטים, גישור ובניית הסכמות.

ליצירת קשר:  oritagri@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

משטרת מסובים

המשטרה חוקרת: מי זרק רימון לבית בקריית אונו