הגעתי למשקל שיא של 107 ק"ג – ואז הבנתי שאני חייבת שינוי בחיים שלי

לבנת החליטה לתעד את כל התהליך בפרויקט צילום שנמשך עשרה חודשיים, לטובת עצמה ואולי לטובת אלו שרוצים לרדת במשקל  ולעשות שינוי בחיים אך מפחדים. התמונות שצולמו על ידי הצלמת אילנית תורג'מן, מפתיעות במידת החשיפה. לא כל אחת  מוכנה להצטלם בעירום ועדיין להיראות ולהרגיש עם עצמה נפלא.

  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "אונו ניוז" dnewsltd@gmail.com

"תמיד הייתי עסיסית , צ'אבי אבל אף פעם לא שמנה ואף פעם לא רזה..עוד מעט אחגוג יום הולדת 41, וזו בשבילי נקודת ציון  ויום ההולדת האמיתי, מאחר ובגיל 40 רק עברתי את קיצור הקיבה". כך אומרת לבנת, שמאושרת מכל התהליך שעברה ,ואינה מסתכלת על הקשיים כעל בעיה.

אז היית שמנמנה ולא מאושרת, מה גרם לך לשנות מסלול?

"התחלתי לחשוב, מה קורה איתך? מה את עושה? זה היה לקראת גיל 40. ראיתי שאני ממש לא מרוצה ממה שאני רואה ולא טוב לי. רציתי שינוי קריירה, אני תועמלנית רפואית בתחום רפואת השיניים, אבל לא ידעתי מה.. הבנתי שאפשר לחיות אחרת מאשר בעל אישה  עם שתי בנות.
החלטתי להתגרש. נכנסו לחיי אנשים חדשים. התחלתי תהליך  ריגשי ועם מאמן והבנתי שהשינוי לא צריך להיות סביבתי. לקח לי הרבה זמן לדייק את עצמי, רציתי חיים אחרים – לא בזוגיות הזו, רציתי לשנות את החיצוניות שלי. בחודש הראשון של גיל 40 עזבתי את הבית ועשיתי את הניתוח, וזו המתנה שהענקתי לעצמי. לא חגגתי יומהולדת – השנה אחגוג".

האם לא היו לך חששות, בכל זאת זה ניתוח לא קל…

"לא היו.. שקלתי בשיא – 107 קילו ואני בגובה 1.65. כיום אני כבר שוקלת 60 קילו ,זה 47 קילו בתוך עשרה חודשים ואני אמשיך עוד לרדת. בניתוח כולם תמכו, פנו אלי בשאלות של: 'למה לא תנסי לבד לרדת במשקל?'. באיזה שלב שהבנתי שצריך לעשות משהו רציני. כל החיים הייתי בדיאטות, שום דבר לא צלח. כל הזמן הייתה לי תחושה של חור בקיבה, וברור שזה היה בראש. נדרש לעשות  משהו קיצוני – ניתוח בלתי הפיך מעקף בקיבה שסיכויי ההצלחה שלו הכי גבוהים. כיום כבר עברתי את עברתי משקל היעד שהצבתי לעצמי אבל כיום הירידה זה דבר שלא נשלט , אומרים שהירידה תיפסק ואז אתאזן".

מה גרם לך לעלות משמעותית במשקלך?

"בזוגיות – היו חיים שהיה חסר לי בהם, ואת החוסר מצאתי באכילה רגשית. הדרך הקלה ביותר הלכה לכיוון האוכל. אכלתי באופן לא מסודר, מתי שבא לי, המון פחמימות – סיר פסטה, מגש פיצה, ועד שלא נחנקתי לא הפסקתי. אכלתי בלילה,  אוכל שמן ושם דבר לא היה בריא הגעתי למצב שלא הצלחתי לנשום, הרגשתי כאבים ברגלים, לא יכולתי לרוץ או לטייל הפכתי לבטטה".

ומה קורה עם האוכל כיום?

"קליל וקל – אני מקפידה על שעות האכילה, אוכלת בריא, מנות קטנות ולפעמים בערב גם שוכחת לאכול.. כמעט לא אוכלת פחמימות , אבל לא מונעת מעצמי, אם בא לי שוקולד וצ'יפס. אני גם עוסקת בספורט – גולשת בסאפ במועדון בפלמחים, חזרתי לרקוד סלסה, ומזל שיש לי את המקום הזה, זה בית וזה חברים".

מה תחושתך לאחר הקיצור קיבה?  

"לפני הניתוח עשיתי המון ספורט, כדי שלא יהיו לי עודפי עור, בתקופת ההחלמה מתקשה לחשוב על קושי. גם כיום , קשה לי לשתות מים, וזה נורא חשוב, ואני לא מצליחה, כי זה סותם וממלא. אני מרגישה הקלה בעיקר בבגדים, ירדתי ממידה 50 ל-38, כיף לי להיכנס לחנות בגדים. אף פעם לא סבלתי ונכנסתי רק לחנויות של מידות גדולות. מי חלם על מותגי אופנה? זה לא היה בלקסיקון שלי. מביאים לי בגדים בחנות במידה קטנה ואני לא מעכלת. אני יכולה לשבת בסיכול רגלים, כמו בחורה, יש לי רווח בין הירכיים".

מה הכי משמח אותך כיום? ממליצה גם לאחרים?

"הירידה במשקל.. כשהתחלתי את התהליך עשיתי קרחת, כל מיני תספורות ודי חיפשתי את עצמי. המסר שלי הוא –'אם משהו מפריע לך ואתה רוצה לשנות לא להסס –לא לפחד! אם לא ננסה- לא נצליח'.אשמח לעזור למי שרוצה להתייעץ לפני ניתוח ".

מדוע החלטת לתעד בתמונות את התהליך שעברת? לא התביישת?

"ראיתי בפייסבוק את הדף של הצלמת אילנית תורג'מן מקיבוץ רבדים. באתי אליה בהצעה שנעשה פרויקט תוך כדי ואחרי הניתוח. זה ארך 10 חודשים. לא חשבתי מה אעשה עם החומרים המצולמים, אבל אני כנראה אעשה.. אבל אני שמחה על הפרויקט אילנית הפכה לחברה מדהימה".