מתעוררת עם חזון

היי, שמי מירי ישראלי. אני בת 38. כרגע לומדת קואצ’ינג ואני גם הבעלים של העסק “מירי ישראלי סידור וארגון בתים” שנותן שירותים של סידור בתים ומעברי דירה. בשנים האחרונות נכנסתי לתחום “הפסיכולוגיה החיובית” ומאז יש לי תשוקה גדולה לעולם הזה והוא מהווה חלק ניכר מחיי. הדבר שהכי משך אותי במסע שלי הוא סוד שאחוז קטן של אנשים ערים אליו. והוא שלנו יש את היכולת ליצור את החיים שאנו רוצים ולחיות את החיים שאנו באמת חולמים ואנחנו הם יוצרים את חיינו. לטוב ולרע.
מתוך ההבנה הזאת אני שמחה לשתף אתכם במסע שאני עוברת שמובילה אותי לחיות חיים קלים, מרגשים ושמחים יותר. מקווה שתבחרו גם אתם בדרך הזא

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

בחודש האחרון, ישבתי בקפידה על החזון שלי לשנה הקרובה. אני מדברת על הגשמה בכל תחומי חיי. אני יושבת בכל פעם וממשיכה לכתוב את התוצאות החדשות בחיי, את הפעולות שלי בעקבות כך, את התכונות החדשות שלי שמשוות לי דימוי עצמי חדש בדיוק כמו איך שאני רואה את עצמי בכל תחום שאני רוצה להגשים בחיי, בתור יזמית ואשת עסקים, בתור בת זוג נפלאה ואוהבת ובתור אמא אוהבת ומוערכת.

מאז שבחרתי בדיוק היכן אני רוצה להגשים, מאז שהצלחתי לעורר את התשוקות הכי גדולות שלי, שמתי לב שאני יותר ויותר מצפה לכך. בכל בוקר אני קמה עם תמונות ומחשבות חדשות בראשי, אלה מייצרות בי רגש שמכניס בי חיות ותשוקה לימים שיבואו.
במהלך היום אני מקפידה לראות את התמונות האלה שוב ושוב בראשי ולהתחבר לחזון שלי כאילו הוא כבר כאן.

אני יודעת שאם אמשיך להתחבר בכל יום לתמונות האלה ולהרגיש אותן מתרחשות כבר עכשיו בחיי, דברים גדולים יתחילו להתחולל בחיי, שינויים ברמת הזהות שלי. וכך אני עושה מאמצים כבירים ללכת בכל יום. בהלך הרוח הזה.

כשאני קמה בכל בוקר בהתרגשות גדולה, בתשוקה ובציפייה כשאני ממוקדת בחזון שלי, דברים מתחילים לקרות. פתאום כל הדברים השליליים נעלמים מעיניי, אני כבר לא מזהה אותן. לא נותנת להם מקום או משקל רב והכל מתחיל להתגמד. התגובה שלי לאירועים כאלה כבר יותר קלילה. אני נעשית לאדם מכיל יותר ומקבל, כל מה שעד עכשיו היה קשה לי לקבל והיה מפעיל אותי.

כשאני ממוקדת בחזון שלי, האור של המגדלור הפרטי שלי מתחיל להאיר. פתאום אני מושכת לעברי רק אנשים שנמצאים באותו התדר שזהה לשלי, אנשים שמחים וחיוביים יותר, הזדמנויות ומסרים שמכוונים אותי בהמשך הדרך שלי. מגיעים גם כן. אני מתרגשת בכל פעם כשזה קורה. איך אני מסתנכרנת לתדר של היקום ופתאום החיים שלי עולים על מסלול אחר לגמרי. פתאום הכול מרגיש טוב יותר, מדויק יותר. וכשאני בהלך הרוח הזה, אני יודעת שככה בדיוק אמורים להיראות חיי.

אך ברגע ששמתי לב שאור המגדלור שלי הולך ונכבה החלטתי לעצור שוב את הכול ולהבין מה בדיוק קרה שם. היום כשאני מזהה בעצמי רגש לא סימפטי, כעס, עצב או כל דבר אחר שמוריד אותי, אני מתחילה לחשוש. לחשוש שאני חוזרת אחורה לחיים נטולי משמעות ותשוקה.

אז התחלתי בכוחות מחודשים לעצור הכול. לצאת מהמטריקס הזה שממשיך בצורה יפה מאד לנתב את חיינו ולהוביל את הדרך שלנו. ואז הבנתי שהתמונה שלי שאותה אני מקפידה לדמיין כל יום, כבר משום מה לא מרגשת אותי. הסיטואציה כן. אז החלפתי את הלוקיישן (איך הגעתי לוקיישן החדש זה כבר סיפור בפני עצמו לפוסט אחר). עכשיו אני מרגישה שהרגש חזר להופיע. התשוקה כבר לא בוגדת בי וחוזרת להופיע בכל חלק בגופי כשאני אוחזת חזק בחזון שלי, והציפייה חזרה גם היא לחיי. ציפייה לדברים גדולים, טובים, ולחיים מלאי משמעות.

אז מה הבנתי שחשוב לי שגם אתם תבינו? שכשאנחנו לא מובלים ע”י משהו גדול, תמונה או חזון לגבי החיים שלנו, אנחנו חיים את חיינו עם אפס מודעות, כשאנחנו לא מצליחים לשלוט על חיינו ועל מה שנכנס אליהם ונותנים לדברים חיצוניים, נטולי משמעות לשלוט בנו. כשיש לנו חזון, אנחנו עכשיו הקפטן של החיים שלנו, ולא אף אחד אחר. אנחנו נעשים לאדריכלים של חיינו. כשאנחנו חושבים מחשבות חדשות, מרגישים את הרגשות שאנו רוצים, ופועלים בדרך אחרת, הדרך שמתאימה לנו.

עם איזה חזון אתם הולכים לקום בכל בוקר?! מה המחשבות החדשות שהולכות להוביל אתכם לחיים שאתם רוצים?! קחו לכם את השבת לעצור ולהביט עמוק פנימה ולקבל את התשובות.

תודה שקראתם. נתראה בפוסט הבא
שלכם,
מירי.

אם יש לכם שאלות או פידבקים לטור של אשמח שתכתבו לי למייל: [email protected]