אין לה רגע דל: תקוה דאלי מקריית אונו לא מפסיקה להתנדב

אם הנכם מתגוררים בקריית אונו והסביבה, סביר להניח שפגשתם את תקוה דאלי בקונסטלציה כזו או אחרת. ככה זה כשמדובר באישה אשר שמה הולך לפניה, ומי שמכתת רגליה בעיר מזה שנים ארוכות בשורה של פעילויות ומיזמים מעוררי השראה.

תקוה (60) הינה אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה. במשך קרוב לארבעה עשורים שימשה כגננת בפתח-תקווה, כשבשנתיים האחרונות היא משמשת כמורה בבית הספר רימונים, שם היא מחנכת את התלמידים הצעירים במסגרת שיעורי תורה, מולדת וספרות.

כובע נוסף בו מחזיקה תקוה מקורו בהיותה לא אחרת מאשר רעייתו של משה דאלי, המשנה לראש עיריית קריית אונו. השניים מתחזקים יחד משפחה לתפארת, הכוללת 3 ילדים וכן 6 נכדים.

"משה נולד בקריית אונו, ואני הגעתי בהמשך בעקבותיו לאחר שהתחתנו משכונת פרדס כץ. מהרגע הראשון התחברתי לעיר, שמבחינתי היא מקום כיפי במיוחד, עיר עם אנשים טובים ומיוחדים, עיר עם פעילויות מגוונות ועירייה שרואה את טובת כלל האוכלוסייה".

מכל הלב והנשמה

לצד עבודתה כמורה, תקוה נחשבת למתנדבת מסורה בשורה רחבה של התנדבויות.

תקוה מתנדבת במשמר האזרחי בקריית אונו, לוקחת חלק בסיורים ברחבי העיר ומסייעת בהכנת המשמרות. לדבריה: "עברתי את כל הקורסים הנדרשים ואפילו קיבלתי מדים. האמת היא שכבר בתור ילדה חלמתי להיות שוטרת. כעת בגיל מבוגר יותר, זכיתי להגשים את החלום הזה. לפני כחמש שנים פשוט ניגשתי לתחנת מסובים וסיפרתי שאני רוצה להתנדב. משם הדברים התגלגלו מהר מאוד. אני גאה לקחת חלק במשמר האזרחי. זה נותן לי המון".

אלא שזהו רק קצה הקרחון במסגרת הפעילות ההתנדבותית של תקוה למען הקהילה. היא חברה במועדון "שני נשי" ברחוב שאול המלך, במסגרתו היא משמשת כחברת המועדון ואחראית על תכנון הפעילויות השונות, וכן במועדון "חברים" לילדים בעלי מוגבלויות ברחוב צדקיהו בצוותא עם יפעת ארד, אמא לילד בעלת צרכים מיוחדים. בנוסף, היא משתייכת למנהלת הנשים העירונית, וכן מתנדבת באופן קבוע במועדן "גלבוע" של האגף לשרותים חברתיים בקריית אונו לאנשים עם מעוכבות שכלית התפתחותית, אליו היא מגיעה בהתמדה, מסייעת לצוות בארגון פעילויות ועל הדרך יוצרת קשרים מרגשים עם חברי המועדון והחוגים.

"ההתנדבות ממלאת אותי בכל פעם מחדש", מספרת תקווה בגאווה. "ברגע שאני רואה את האנשים במועדונים ובפורומים שאני חברה בהם נהנים, בשבילי זה שווה את הכל. זה בסוף מה שנותן לי את הסיפוק הכי גדול וממלא אצלי את המצברים. מקווה שאוכל להמשיך לתרום מעצמי עוד הרבה שנים".