יהוד נפרדה מאורמן הגדול

מנחם (“מישקה”) אורמן, אחת הדמויות האהובות ביהוד, הלך לעולמו. האיש שהיה פרטיזן, לוחם הפלמ”ח ומבכירי התעשייה הביטחונית היה גם דמות ידועה ביהוד, שבה התגורר ב-20 השנה האחרונות.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

מנחם נולד ב- 1925 בברטקובצה, פולין ובגיל חצי שנה לערך עבר לעיירה “סטניסלבוב” (איוונו פרנקיבסק של היום). עם כיבוש פולין על ידי הגרמנים, היה מהבודדים שהצליחו להימלט והצטרף בגיל 15 וחצי, לאחר ששיקר כי הוא מבוגר יותר, לשורות הפרטיזנים בשורות הצבא האדום שם נלחם במהלך מלחמת העולם השנייה. בשלב מסוים הועבר לעיר טשקנט שם עבד בבית חרושת ליצור אווירונים בגלל חיוניותו בעבודה וזכה בזכות זאת בתעודה מתאימה.

אחרי המלחמה חזר לעיר הולדתו בפולין ונוכח שכל בני משפחתו נספו בשואה. מנחם נודע כי רוצח אחותו התגורר בעיירה, נקם אותו ונמלט. הצטרף ל-אפ.פא.או (F.P.O.) ארגון הפרטיזנים המאוחדים. נסע לגרמניה ובעיר וילאבד ליד וירצבורג השתתף בקורסים של ה”הגנה”, בפיקודו של שמעון [קוך] אבידן והדריך בעצמו קורסים במחנה העקורים ברגן בלזן ולאחר מכן העפיל לישראל באמצעות זהות בדויה.

ב-1947 עלה לארץ, תחילה שהה בקיבוץ רמת-השופט וליווה שיירות באזור חיפה. השתתף בעימות עם החיילים הבריטיים, שהחזירו לאדמת גרמניה את מעפילי “אקסודוס”. הצטרף לפלמ”ח במסגרת הכשרת כפר-מנחם. עבר קורס מפקדים במאיר שפייה. לחם בקרבות רבים בהרי ירושלים במסגרת הגדוד החמישי, בין היתר: קרבות פורצי הדרך לירושלים, לטרון, שער הגיא והמשלטים, כיבוש בית שמש והקסטל, שועפט ועוד. ביצע פעולות נועזות ונפצע קשה מירי בגבו.

בנו בועז נזכר כי אחרי אחת הפעולות הנועזות שביצע במהלך המלחמה ביקש ראש הממשלה דוד בן גוריון להיפגש איתו ולהודות לו פנים אל פנים. תגובתו הייתה “אני עייף מדי. אני הולך לישון. זה היה האיש – צנוע, מלא שמחת חיים ולא עושה עניין מכבוד”.

עם תום מלחמת העצמאות החל לעבוד בתעשייה הצבאית והגיע לדרגה מקצועית וניהול בכירה. זכה בפרס התעשייה הצבאית ובפרס הנשיא (יצחק בן צבי). במלחמת ששת-הימים, עסק בשיפוץ טנקים ובהחזרתם לשירות פעיל. בשנת 1964, גילה את אחיו שהקים משפחה בלונדון, אחרי פרידה של 24 שנים. אמנם אין ודאות בעניין, אך עולה הסברה שבמהלך מלחמת העולה השנייה אחיו היה מרגל לטובת בעלות הברית.

החל מאמצע שנות השישים, מנחם הקים מפעל עצמאי ועסק בשיפוץ, הסבה ופיתוח של חלקי טנקים אשר לימים הפכו לבסיס דגמי המרכבה הראשונים של צבא ההגנה לישראל ומצויים כיום בדגמי טנקים בשאר העולם. כמו כן, מנחם היה שותף לפיתוחים הנדסיים סודיים לפי צורכי משרד הביטחון.

“עד היום אני עוצר ליד טנקים ברמת הגולן ומתרגש כשאני רואה את השם אורמן עליהם”, אומר בועז.

החותמת של אורמן על הטנק

האיש זכה לכינוי “אורמן הגדול”, בזכות תרומתו הגדולה לעיר. “לאורך השנים הוא העסיק אלפי עובדים במפעל הטנקים שלו באזור התעשייה של יהוד”, אומר בנו. “יום אחד השתלטו על המקום מאפיונרים וניסו להעיף אותו משם בכוח. הוא לא נבהל. המשיך להגיע יום יום ועשה את העבודה שלו. כשאיימו על חייו הוא אמר להם: ‘לכם יש יותר מה לפחד ממני כי בגילי מאסר העולם קצר יותר’. בסופו של דבר הוא הצליח להוציא אותם מהמקום באמצעים משפטיים”.

ב-2005 הופיע ספרו האוטוביוגרפי “לוחם, יוצר, אוהב חיים” ובשנת 2010 יצא סרטו האוטוביוגרפי. “אבא היה פטריוט גדול של יהוד בפרט וישראל בכלל”, אומר בועז ומקווה שאביו יונצח על ידי עיריית יהוד, שידעה להעניק לו את פרס התעשייה על תרומתו הגדולה.