ניצחה את הסרטן והפכה לקצינה מצטיינת – הכירו את נטע אריכא

מעוררת השראה וגאווה. לפני כחודש סיימה נטע אריכא, תושבת גני תקווה, כמצטיינת פלוגתית בקורס הקצינים שהתקיים בבה”ד 1. אבל כמה שנים לפני הזכייה, עוד לא ידעה נטע אם תוכל בכלל להתגייס.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של אונו ניוז

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

  הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אונו ניוז

בגיל 10 התגלתה אצל אריכא מחלת הסרטן, וחייה וחיי משפחתה השתנו לחלוטין. בראיון אמיץ ומעורר השראה מספרת אריכה על תקופת המחלה, ההשראה שהובילה להחלמה, וגם על טקס סיום קורס הקצינים.

אריכא נולדה וגרה עד היום בגני תקווה. גדלה בבית דתי-מסורתי והייתה חניכה ומדריכה בתנועת הנוער בני עקיבא ביישוב. “אני מאוד מאמינה בגני תקווה ובחיי השותפות שבה בין דתיים, חילוניים וחרדים”, אומרת נטע.

התחנכת בחינוך הדתי במועצה?

“כן. אני למדתי בבית הספר הממלכתי-דתי “אריאל”, ולאחר מכן למדתי באולפנת אמית בגבעת שמואל. בנוסף גם ייצגתי את גני תקווה בהרכבי נוער שונים והייתי במועצת הנוער ביישוב בנוסף להדרכה בבני עקיבא. נראה לי שהספקתי לעשות די הרבה בגני תקווה”.

עוד לפני שהספיקה נטע את כל מה שהספיקה, קיבלו הוריה את הבשורה הקשה כי נטע אובחנה עם סרטן. נטע הייתה רק בת עשר כשזה קרה.

“תקופת הסרטן שלי הייתה מגיל 10-12”, מספרת נטע בגילוי לב. “זה התחיל בעצם ככאבי גב. גם הייתי ילדה שאוהבת להשתולל ובנוסף הייתי בחוגים של התעמלות אומנותית,  אז אני והוריי קישרנו את הכאבים לזה”.

מתי הבנתם שזה משהו מעבר?

“כשראינו שכאבי הגב מחמירים ולא אופייניים אז הלכתי עם הוריי לרופאים לבדוק את זה. בתחילה הרופאים קישרו את זה לכאבי גדילה. לאחר זמן מה הגעתי לרופא מסוים שחשד במשהו והפנה אותי בדחיפות לבית חולים. בתחילה עשו לי בדיקות דם ועוד בדיקות נוספות כמו סיטי ורנטגן אבל לא מצאו שום דבר. בסופו של דבר בבדיקת דוגמית מהמח עצם גילו שבעצם יש לי לוקמיה”.

איך מתמודדים עם בשורה כזו?

“ההתמודדות או ההסתכלות שלי תמיד הייתה יותר שטחית ממה שמקובל לחשוב. אני חושבת שבתור ילדה בת 10 אולי יותר קל להתמודד עם זה כי לא באמת מבינים את המשמעויות עד הסוף ומה עוברים מבחינה פיזית. מבחינתי הקושי היה עם התדמית החיצונית שלי. היה לי קשה להתמודד עם השיער שהתחיל לנשור והמראה החיצוני שהשתנה בעקבות הטיפולים”.

מתי הגיע השלב שבו באמת הבנת מה עברת?

“אני חושבת שרק באזור כיתה י’-י”א התחלתי להבין בדיעבד עם מה התמודדתי. חברים מהמחלקה האונקולוגית בבית החולים ‘ספרא’ בו אושפזתי נפטרו וזה היה נראה לי נורמלי, הכאבים הפיזיים שעברתי, הקשיים בחזרה ללימודים ולחיי החברה. רק בשנים האחרונות התחלתי להבין שעברתי שנתיים מהחיים שלא היו פשוטות בלשון המעטה, והצלחתי בתור ילדה לקחת את זה יחסית בקלילות”.

איך אפשר לעבור כזו תקופה בקלילות?

“אני חושבת שלקחתי את התקופה הזו יחסית בקלות ואפילו בצחוק בזכות ההורים שלי. מההתחלה הם ניסו להציג לי את המצב בצחוק ובהומור וברוח מאוד קלילה. נרמול הסיטואציה בשבילי היה בראש מעייניהם והם עשו את זה בצורה מושלמת.

“הם היו לוקחים אותי להמון פעילויות של עמותות שתרמו למצב הרוח, ובמקביל היו יושבים איתי בבית על כל הלימודים אם זה אנגלית או חשבון או כל דבר אחר. השיא היה ארגון בת המצווה שלי לגיל 12, שזכיתי לחגוג אותה וזו הייתה בעצם מסיבת ההודיה שלי”.

בגיל 12, אחרי שנתיים בהם נלחמו נטע והוריה כנגד המחלה, החלימה נטע מהסרטן בתזמון מושלם לקראת בת המצווה שלה.

אחרי בת המצווה והחזרה של נטע לשגרת החיים, הגיע הגיל בו יכולה נטע להתגייס. בעוד כל החברים מתגייסים באופן טבעי, נטע מקבלת פטור מגיוס בעקבות המחלה וצריכה לבקש להתנדב לצבא.

“מבחינתי לא הייתה פה שאלה בכלל”, אומרת נטע. “כל החיים שלי ידעתי שאני אתגייס וחיכיתי לרגע הזה. זה מרגיש לי כמו חובה טבעית של כולנו”.

וזה היה פשוט? רק היית צריכה לבקש?

“לא בדיוק. יש המון בירוקרטיה וצריך לעבור הרבה אישורים, ועדות רפואיות וכדומה לפני שמקבלים תשובה חיובית. בסופו של דבר קיבלתי את הבשורה המשמחת והמרגשת שמאשרים לי להתגייס”.

ספרי קצת על השירות

“מההתחלה אני ביקשתי לשרת שירות מלא. בתחילת השירות שלי יצאתי לקורס מש”קים ומשם עברתי לבסיס שלי בבירנית בגבול הצפון באוגדה 91 (עוצבות הגליל). האוגדה אחראית על כל הנעשה בגזרת לבנון מראש הנקרה ועד להר דב”.

“השירות באוגדה היה מדהים”, ממשיכה נטע. “עשייה מטורפת מהבוקר עד הלילה, אם זה בחמ”ל, במעברים בזמן ביקורים, בשטח.

“בשירות ראיתי את המשמעות של החלטות שנלקחות ע”י קצינים, לא הרבה יותר מבוגרים ממני, שפשוט משנות סדרי עולם, לא פחות ולא יותר. אמרתי לעצמי שאני גם רוצה לקבל החלטות הרות גורל ובעלות חשיבות והחלטתי לצאת לקורס קצינים”.

איך הייתה האווירה בקורס?

“מדהימה אני מאוהבת בבה”ד 1, מקום מהמם בעיניי. האווירה בקורס ממש הזכירה לי את התקופה במכנה, עם דיבור על ערכים ונתינה. נתתי במהלך הקורס 150% מהכוחות שלי ונהניתי מכל רגע. בסוף גם התבשרתי שאני המצטיינת הפלוגתית בקורס.

“אני אסירת תודה על כך שנבחרתי כמצטיינת. זה רק הוסיף לחוויה של הכיף שלי, אבל מבחינתי זו לא הייתה שאיפה. כל כך נהניתי מהאווירה ומהתפקיד שלי כקצינת הלוגיסטיקה של הפלוגה והבחירה בי כמצטיינת פלוגתית הייתה בונוס”.

נטע מה השאיפות לעתיד?

“תמיד רציתי, עוד לפני השירות הצבאי, לעסוק בתפקיד של דיפלומטיה והסברה ישראלית בעולם. השירות בבירנית רק חידד לי עד כמה זה חשוב לי, ואני מאמינה ויודעת שאני גם אגיע לזה בעתיד”.