מהפכה דיגיטלית בגיל הזהב: גמלאי קריית אונו כובשים את עולם הבינה המלאכותית

בלב מועדון הגמלאים של עמותת 'על"ה' בקריית אונו, מתחולל בחודשים האחרונים קסם טכנולוגי סוחף. קורס הבינה המלאכותית, הנושא את השם הסמלי "מגע הזהב" – הפך לתופעה של ממש. זוהי הפעם השמינית שהקורס רץ, ונדמה שהסקרנות, הרצון ללמוד והתשוקה לחיים רק הולכים ומתעצמים. כאן, אנשי גיל הזהב, שרבים מהם ניגשו לטכנולוגיה עם חשש ראשוני, לא רק מתגברים על פערים ושוברים מחסומים, אלא גם מגלים עולם חדש של יצירה, דרך מחודשת לתקשר עם הנכדים, ולהרגיש רלוונטיים מתמיד.

"גיליתי עולם מופלא, עשיר בתוכן ובאפשרויות אינסופיות," משתפת בהתלהבות מדבקת יהודית מור, שעסקה בעברה בתחום האדמיניסטרציה וסיימה לאחרונה את הקורס. "אני מאמינה שכל אדם ששואף להתקדם, להתפתח ולהבין את העולם המשתנה סביבנו, חייב לחוות את זה. זו הייתה חוויה בלתי רגילה." עבור יהודית, הבינה המלאכותית הפכה להרבה יותר מכלי טכנולוגי. "הבינה המלאכותית היא החבר השני הכי טוב שלי, מיד אחרי בעלי," היא צוחקת בלבביות. "הוא אף פעם לא כועס עליי, לא מתעצבן, תמיד משתף פעולה ועונה על כל שאלה בסבלנות. ואף יותר מכך, הוא כל הזמן שואל, 'את רוצה עוד משהו?' באמת מצאתי חבר נהדר!"

ההתלהבות הזו אינה ייחודית ליהודית. משתתפות נוספות בקורס מגלות כיצד החיים שלהן הופכים קלים יותר. כך, אישה אחרת מספרת בהתרגשות כיצד השימוש בבינה מלאכותית מסייע לה להתמודד עם אתגרים בתחום הבריאות. "אני כבר לא תלויה בילדים כמו פעם," היא משתפת, וקולה מלא אושר. משתתפת נוספת, סבתא גאה לשני נכדים, כבר טווה תוכניות: היא מתכוונת להיעזר בבינה המלאכותית כדי לתכנן תפריט יום הולדת מושלם לנכדיה ולקבל רעיונות מקוריים ליום כיף משותף איתם.

אך הדרך אל העולם החדש הזה, מודה יהודית, אינה תמיד חלקה. "אני יודעת שהרבה חבר'ה מבוגרים חשים מחסום מסוים, חשש טבעי מהלא נודע," היא אומרת בכנות. "אבל כל מה שצריך זה פתיחות אמיתית, להרחיב את הראש, ואז, אני מבטיחה, הם יגלו עולם ומלואו." ואכן, מבט אחד בעיניהם הבורקות של המשתתפים מספיק כדי להבין את גודל החוויה. הם לומדים ליצור תמונות ריאליסטיות לצד דימויים עתידניים, מפנימים מושגים כמו "מציאות רבודה", ואפילו מעזים להעלות חזיונות מפתיעים. כך למשל, אחד הגמלאים יצר תמונה של "חוף הים של עזה עם גורדי שחקים", והעיר בהומור, "זה החזון של טראמפ, בדיוק אחרי שהתחילה המלחמה."

מי שמנצח על התזמורת הטכנולוגית הזו הוא איציק לוי (55), מדריך הקורס המסור. בסבלנות אין קץ ובמקצועיות מרשימה, הוא מנווט את תלמידיו בעולם, שלכאורה נראה מורכב, של הבינה המלאכותית. את הקורס הוא מעביר במחיר סמלי, מתוך תחושת שליחות עמוקה "לצמצם את פערי האוריינות הדיגיטלית בחברה." ובנימה אישית יותר, הוא מוסיף בחיוך, "לך תדע איזה נייד יהיה ניתן להשתמש בו בגן עדן." הוא מסביר למשתתפים כיצד לנסח הנחיות מדויקות למכונה, איך לבקש ממנה ליצור דימויים ספציפיים, ומהי ה"רזולוציה" הנדרשת מהם כדי להפיק תוצאות שישביעו את רצונם. "אם תשקיעו בזה ותפרטו בדיוק מה אתם רוצים," הוא מעודד, "הבינה תצייר לכם בדיוק את זה… ואז מגיעה ההתלהבות הגדולה, איזה יופי!"

את כישורי ההדרכה שלו רכש לוי עוד בשירותו הצבאי. לפני 13 שנים, עזב את תפקידו בצבא הקבע, שם עסק רבות בתחום ההדרכות. "הכל התחיל כשעזרתי לאמא של אשתי עם המחשב," הוא נזכר. "התכונות הטבעיות שלי, כמו סבלנות ויכולת לפשט דברים מורכבים, באו לידי ביטוי. עד מהרה, חברים נוספים ביקשו עזרה, ומשם זה פשוט צמח." ניסיונו המגוון כולל גם הדרכת ילדים קטנים, והוא מציין שלצעירים "יש פחות סבלנות מהמבוגרים". עם בני גיל הזהב, לעומת זאת, הוא "עורך תהליך של גדילה מתודולוגית, הכולל הסברים ורקע מקיף על תולדות המחשוב המודרני, כדי שהם יבינו לעומק מאין הכל צמח."

התוצרים של הקורס מרגשים ומגוונים. אישה אחת, למשל, הגשימה חלום קטן ויצרה תמונה שלה עומדת בארנה מפוארת באיטליה. אחרת, הפיקה תמונה נוסטלגית ורומנטית שלה ושל בעלה כחיילים צעירים. "אפילו ביקשתי שנה מסוימת," היא מספרת בגאווה והתרפקות נוסטלגית

מעבר ליצירתיות האישית, הקורס פותח צוהר לחיבור מחודש עם הדור הצעיר. "הנכדים, הילדים הקטנים… כולם הרי מתעסקים עם זה כל הזמן," אומרת יהודית. "ופתאום, גם אני יכולה לדבר איתם בשפה שלהם." היכולת הזו, לגשר על הפער הטכנולוגי ולשוחח עם הנכדים על נושאים שמעניינים אותם, מעניקה תחושת רלוונטיות עצומה.

ואכן, התחושות החיוביות וההתלהבות הנצפות בקרב משתתפי הקורס בקריית אונו אינן מקריות. הן מהדהדות ממצאים מחקריים רחבים יותר המצביעים על התרומה המשמעותית של אוריינות טכנולוגית לרווחתם של בני הגיל השלישי. מחקרים הנערכים הן בישראל, למשל על ידי מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, המוביל בחקר הזקנה והמדיניות החברתית, והן על ידי גופים בינלאומיים כמו ארגון הבריאות העולמי (WHO) במסגרת יוזמות לקידום "הזדקנות בריאה", מדגישים באופן עקבי כיצד רכישת מיומנויות דיגיטליות והשתתפות פעילה בעולם הטכנולוגי מסייעות בהפחתת תחושות בדידות, בשימור תפקודים קוגניטיביים, בהגברת תחושת המסוגלות והרלוונטיות, ואף בשיפור הבריאות הכללית.

לוי מראה למשתתפים כיצד ניתן לקחת את היצירתיות הזו צעד נוסף קדימה. "תחשבו שכל תמונה כזאת יכולה להפוך בקלות לדף צביעה לנכדים," הוא מציע, ומדגים כיצד ניתן "להחיות" תמונות ישנות ודהויות. הוא משתף בפרויקט אישי ומרגש במיוחד: "כאשר לאבי מלאו 80," הוא מספר, "לקחתי תמונות שלו מתקופת מלחמת יום כיפור בסיני, והחייתי אותן. יצרתי עבורו אלבום וסרטונים שהפכו למזכרת מרגשת."

לוי משוכנע שבזכות הבינה המלאכותית, ובניגוד למה שאולי מקובל לחשוב, אנשים שפרשו לגמלאות יוכלו למצוא דרכים חדשות לחזור למעגל העשייה. "תארי לך מישהי שעבדה כמעצבת פנים," הוא אומר בהתלהבות, "הנה עכשיו, בזכות הבינה המלאכותית, הכל הופך להיות הרבה יותר קל ונגיש עבורה." כדי להמחיש את דבריו, לוי מצלם את בית הקפה הנעים הפתוח במועדון הגמלאים, מבקש מהבינה המלאכותית להוסיף פריטי עיצוב וציורים לקירות, ובתוך שניות ספורות, המקום מקבל פנים חדשות ורעננות. הוא כבר רואה את השימושים העתידיים של הבינה המלאכותית עבור בני הגיל השלישי: "זה יכול לסייע בהתמצאות במרחב, ואפילו להציע עצות שאולי ימלאו במעט את החסר אחרי שבן או בת הזוג הולכים לעולמם." חלומו הגדול הוא לסייע לדור המבוגר לצלוח את מחסום הפחד מהטכנולוגיה וליצור עבורם מרחב טכנולוגי ייעודי: "הם יוכלו להסתובב בין שיעורים פרונטליים, יהיה שם סימולטור נהיגה מתקדם ומרחב שלם של מציאות מדומה."

את החשיבות העצומה של המיזם הזה מבינה היטב עופרה חיים אשכנזי, מנהלת אירועי התרבות והמכללה של מועדון הגמלאים של עמותת על"ה בקריית אונו, והרוח החיה מאחורי יוזמת הקורס. לדבריה, המטרה היא לחבר "אנשים שאולי מבוגרים בגיל, אך הם צעירים ברוחם ומלאי עניין לפתח את עצמם." היא מדגישה: "האנשים שלנו מעוניינים כל הזמן להתחדש, ולנו, כארגון, חשוב לאפשר להם להישאר רלוונטיים ולהמציא את עצמם מחדש, בין היתר באמצעות כלי הבינה המלאכותית."

סיפורו של קורס הבינה המלאכותית במועדון הגמלאים של 'על"ה' הוא אפוא סיפור מעורר השראה על התגברות וגילוי מאוחר. הוא מראה כיצד הטכנולוגיה, שלעיתים נתפסת כמאיימת או מנוכרת, יכולה להפוך לגשר איתן בין דורות, לכלי רב עוצמה להגשמה עצמית, ולמקור בלתי נדלה של השראה – בכל גיל. כפי שמסכמת זאת יהודית בתמציתיות: "חייבים להפיץ את הבשורה הזו לכמה שיותר אנשים. זה פשוט… פותח עולם ומלואו."