ממזרנים ועד חניון דיזנגוף סנטר: גיבור המלחמה של העורף זוכה לתערוכה בקריית אונו

בשבוע הבא ביום שני (5.10) בשעה 17:00, ייערך ברחוב הגפן 12 בקריית אונו אירוע השקה חגיגי לתערוכה "עִיר.מִקְלָט". התערוכה, פרי יצירתו של צלם העיתונות והחוקר התיעודי איתן אלחדז ברק (אשר הציג בעבר במוזיאון ארץ ישראל ובסמינר הקיבוצים), מציינת שלוש שנים למלחמה. דרך יצירתו, ממחיש אלחדז ברק כיצד הפך המקלט הישראלי לגיבור העורף האמיתי, ולזירת מפגש אנושית יוצאת דופן.

התערוכה מוצבת בתוך מקלט ציבורי מעוצב בעיר, ומפגישה בין צילום עיתונאי נוקב מחזית העורף לבין רומן גרפי שנוצר במהלך לילות ארוכים במקלט הבניין המשותף.

בין היצירות והסיפורים בתערוכה ההומור שמתחת לפני הקרקע: קומיקס שנכתב על מזרנים צפופים במקלט ללא ממ"ד – מריבות על שטחי מחיה, החלפת מתכונים והיכרות אינטימית עם שמות כלבי השכנים.

ישראל ברגעי האימה: תפיסת מחסה במחסן אחורי מול הבקו"ם לצד חיילים, חרדים וחילונים; ריצה מתחת לגשר מחלף ראשונים; וזירת ההרס בלב תל אביב עם יוסף חדד ופיקוד העורף.

חיים במעמקים: מחלקות האשפוז התת-קרקעיות ברמב"ם ובנהריה; ליל סדר המוני בחניון דיזנגוף סנטר; אוהל קרקס בחניון בקרית אונו; קריאת מגילת אסתר במקלט לצד מקלט ציבורי שהפך לתיאטרון רוסי.

איתן אלחדז ברק מסביר "במלחמה הזו גילינו שהמרחבים המוגנים יכולים בה בעת לשמש הן כמלכודת מוות והן כמחסה והגנה. כך נענו בין הממ"ד למיגונית ולמקלט מנסים לתפוס מחסה. שם בין קירות הבטון זכיתי לרגעי חסד לצד קושי.  על מזרן דק באמצע הלילה ראיתי איך החרדה מפנה מקום להומור, לסולידריות ולחיים עצמם. הצגת התערוכה דווקא בתוך מקלט מחזירה את הצופה בדיוק לאותה חוויה שעיצבה את כולנו בחודשי המלחמה."

מה הוביל אותך לבחור דווקא במקלט ציבורי שכונתי כחלל תצוגה ?

"האמת, שעוד בשנה שעברה חשבתי להציג תערוכה במקלט, מה שלא יצא לפועל בסופו של דבר, וטוב שכך, מכיוון שהיא הייתה אמורה להיות תערוכה כללית יותר ולא ממוקדת בתימה של המקלט.הבחירה בלוקיישן הזה מתבקשת, מכיוון שאז מתקיים מתאם בין set ל-setting, כלומר התאמה בין התפאורה לבין האקלים התרבותי שבו מתרחש האירוע. זה יוצר חוויה יותר שלמה מבחינה אומנותית".

איך מגשרים בין תפקיד הצלם העיתונאי שמתעד מציאות קשה וחשופה מבחוץ, לבין האדם שיושב עם משפחתו ושכניו במקלט ויוצר מתוכו?

"צלם וכתב זה סוג של סטייט אוף מיינד של אדם "שנבחר" לספר את הסיפור של הקהילה שלו. זה משהו שמלווה אותי מרגע שעמדתי על דעתי. פעם זה היה סביב המדורה, היום זה דרך הרשתות החברתיות והאתרים. אז גם כשאני יורד מבוהל עם הילד בשעת לילה לקול אזעקות, אני מפעיל מצלמה או רוקח סיפור קומיקס בעזרת AI. אני לא יכול להפריד בין הזהות שלי כמתעד לבין מה שאני עושה, כך שבכל מקום ובכל סיטואציה אני חי את זה. חשוב לציין בעניין שזה יכול להוביל לסוג של דה-הומניזציה, במובן שבו אנשים הופכים לאמצעים לספר סיפור, לכן אני תמיד מדגיש שהעיתונות אצלי היא תמיד אמצעי ולא מטרה בפני עצמה: אמצעי להבין את העולם, לשתף כאב ואולי לשפר אותו במקצת".

שכונת צה"ל וקריית אונו נוכחות מאוד ביצירה שלך. איך הגיבו השכנים שחלקו איתך את המזרנים במקלט כשהבינו שהלילות האלה הפכו לפרויקט אמנותי?

"השכנים מכירים כבר את 'השיגעונות' שלי ותוך כדי תהליך גם שלחתי להם תוצרים. קבלתי פידבקים טובים בסך הכל. חלק מתמונות הקומיקס שיצרתי הן מתוך תמונות שצילמתי בלילות טרופי שינה וכדי לא לחשוף מצבים מביכים הפכתי את זה לקומיקס כדי לכבד כי האנשים הספציפיים לא חשובים כמו מה שהם מייצגים בתור חוויה שמיליוני תושבים בישראל היו שותפים לה. במובן זה המקלט שלנו היה רב תרבותי: בעלי משפחות עם המון כלבים. אימהות חד הוריות. זוג מקסים מהפיליפינים. רווקים ורווקות. אנשים עם צרכים מיוחדים. בכלל כשהסתובבתי ומצאתי מחסה במקלטים שונים בעירי (סוג של דרך ביזארית משהו להכיר את הקהילה שלך) גיליתי אנשים מדהימים וזה ממש לא מהשפה ולחוץ: במקלט בשכונת רימון קיבל את פניי שלט כחול עליו רשום:

"בואו נעצור לרגע…

נשאל את עצמנו..

מה קורה לי עכשיו?

הגעתי למרחב המוגן בזמן

אני במקום בטוח

עוד 10 דקות אחזור לביתי

זה בסך הכל – זמני

אני שמח.ה להיות חלק מעם ישראל

כיפת ברזל מגנה עלי

אני מרגיש.ה מוגנ.ת

אפשר לנשום

מותר להרגע

בואו וננשום יחד

נשלח אהבה לאנשים מסביב

נשלח אהבה לאנשים הרחוקים

ובואו לא נשכח, גם זה יעבור".

במקלט ציבורי ליד הקניון שמשמש בימי שגרה כאכסניה של תאטרון האלטרנטיבי "זירו" שהקים בעשר אצבעות השכן שלי מהשכונה אולג רודובילסקי יחד עם רעייתו ישנתי עם המשפחה בין מסכות עם הבעות מפחידות לבין עמוד קולבים עם עשרות חליפות תקופתיות. במקלט בשכונה הוותיקה היכן שבימי שגרה מתכנסים מכורים אנונימיים מצאתי מחסה בין שלטי 12 הצעדים המפורסמים לבין ארון ספרים נוסטלגיים שהעלו אבק.

במקלט של בית הספר שרת שם "בילנו" בהפוגות תושבים פתחו מזנון קהילתי ללא עלות לטובת הציבור .סוג של מטבח קואופרטיבי שבו כל אחד נתן כפי יכולתו ולקח לפי צרכיו ומוזר לומר אבל זה התנהל למופת. פעם אחת באמצע אזעקה האוטובוס עצר ברחוב הרצל וכל הנוסעים מצאו מחסה בתוך חדר מוגן בבית כנסת : הפעם הרגשתי הגנה כפולה.

אולי גם כמה מילים על האכסניה המארחת: מדובר במקלט ציבורי שבמהלך המלחמה שיפץ אותו שליח חב"ד המקומי דין שהפך אותו ובכן "למקלט היפה בארץ" כפי שהוכרז בתחרות חצי רשמית במהלך המלחמה על ידי מאקו. במקלט מפעיל דין שרון את תנועת נוער של חב"ד בשם סיטין עם נערים מהעיר חלקם מבתים מסורתיים וחלקם "נערי הציציות" של אחרי השבעה באוקטובר. הם לומדים חסידות והכי חשוב: מבשלים במטבח המקומי ארוחות חמות לקשישים בעיר כך שבימי רביעי ניתן לצפות בנערים על קורקינטים יוצאים בשיירה עם שקיות עם ארוחות לחלוקה בעיר.

בפורים האחרון שהיה תחת מטר אזעקות מצאתי את עצמי במקלט הזה בין תחרות תחפושות לקריאת המגילה הגיח מאי שם 'רועי (כהן) פינג פונג', יוטיובר מוכר תושב המקום בן 25 שמשדר בדרך כלל ממסעותיו בעולם למאות אלפי עוקבים. הפעם האזעקה תפסה אותו באזור והוא החל לשחק סדרת משחקי פינג-פונג תוך כדי סלפי. הילדים ההמומים, שראו את הכוכב מהמסך מזיע איתם יחד במקלט השכונתי לא חלמו על רגע מרגש יותר".

שלוש שנים בתוך מציאות מורכבת, מה היית רוצה שתושב שיירד במדרגות המקלט ברחוב הגפן ירגיש כשהוא יוצא בחזרה לרחוב?

"הייתי רוצה שתושב שיורד למקלט צופה בתערוכה ויוצא ממנו ירגיש קצת חוויה מתקנת לסיוט שעברנו ומי ייתן שזו תהיה הסיבה היחידה לביקורו במקלט כזה או אחר".

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> לחצו כאן

קרה משהו מעניין בשכונה? נתקלתם בסיפור שחייבים לספר? צרו איתנו קשר במייל [email protected] או בוואטסאפ