איך נזכור את השואה? מנהל תיכון מקיף יהוד בטור מיוחד

חלק מתלמידי בתי הספר מכירים מקרוב את סבתא-רבתא או את סבא-רבא שהם ניצולי שואה. אחרים פוגשים בבית ספרנו את אנשי העדות האחרונים.

בעוד שנים אחדות יגיעו התלמידים לפרקם ויקימו משפחה חדשה, למרבה הכאב, ילדיהם לא יפגשו עוד ניצולי שואה.

איך יזכור הדור הבא את השואה?

האם המסע לפולין הוא הדרך לשימור הזיכרון? המשתתפים הצעירים במסעות אלה בוודאי יזכרו אותם כל חייהם. כמה הם? גם בהנחה בלתי-מדויקת שהנוסעים לומדים בשכבת גיל אחת בכל המדינה, י"א או י"ב, מדובר בלא יותר מאשר 20% מהתלמידים. נוספת עליהם קבוצה קטנה יותר של "עדים במדים" – משלחות צה"ל לפולין, ועדיין מדובר במיעוט.

הביקורים במוסדות ההנצחה והלמידה לקראת בחינות הבגרות בנושא השואה, גם בהנחה אופטימית שכל אלה יימשכו גם בדור הבא, אינם נחרתים בזיכרון באותה עוצמה. ילדי הדור הבא עלולים לראות בשואה אירוע היסטורי נוסף, חולייה בשרשרת שאינה מבדילה בין בר-כוכבא לבין אנילביץ', ולחוות נתק רגשי מהזיכרון ההיסטורי של אותה תקופה.

למה חשוב שהשואה תיזכר?

זיכרון היסטורי איננו ערך בפני עצמו, אלא הוא עשוי לשרת ערכים לאומיים ואנושיים. אותה מערכת עובדתית ניתנת לפירושים שונים: דתיים ואנטי-דתיים, ציוניים וקוסמופוליטיים, הומניסטיים וגזעניים. גם הניאו-נאצים, יימח שמם, זוכרים את השואה כדי לחזור עליה בעתיד.

חבריי ואני בבית-הספר משתדלים לקשר את הוראת הפרק ההיסטורי של שנות ה-30' וה-40' לערכים הלאומיים והאנושיים שמתפקידנו להנחיל. לא המידע עצמו הוא שיישאר בליבו של התלמיד, אלא המשמעות הרגשית והערכית. בבתי הספר היהודיים הממלכתיים-כלליים אנו משתדלים להנחיל לתלמידים את ערכי מדינת ישראל: יהדות מגוונת, ציונות, הומניזם. זכר השואה יכול לחבר אותנו אל בני עמנו שחיו, סבלו ונרצחו במאה הקודמת. פרק היסטורי זה הוא בעל משמעות גם לגבי עצמאותו של העם היהודי בארצו, כולל יכולתנו להגן על קיומנו הפיזי.

אנו מחזיקים בעמדה אנטי-נאצית לא רק משום שהנאצים טבחו ורצחו אותנו, אלא משום שהם הפרו באופן קיצוני את כל הערכים האנושיים, ואילו אנו מחזיקים בערכים אלה. אנו אנטי-נאצים לא רק מפני שהנאצים היו אנטי-יהודים, אלא משום שהם היו אנטי-אנושיים וגרמו למותם של 80,000,000 איש בעולם כולו.

טוב נעשה אם נתאר את השואה מזווית לאומית ומוסרית זו: נתחיל בהווה, נחזור לעבר בדרך של השוואה חלקית ונסיים בעתיד שאותו עלינו לבנות לפי ערכינו.

הכותב הוא מנהל תיכון מקיף יהוד, מרצה באוניברסיטה העברית בנושא שואה ומשפט.